כותרות אחרונות
4

רפי, הצלת לי את המחשב!

בורכתי בלא מעט מכרים עם תואר ואף דוקטורט ב”מידע לא נחוץ”, כאלה שאני יודעת שאם נתקעתי במשהו שאפילו ד”ר גוגל לא עוזר לי (נדיר) אני […]

בורכתי בלא מעט מכרים עם תואר ואף דוקטורט ב”מידע לא נחוץ”, כאלה שאני יודעת שאם נתקעתי במשהו שאפילו ד”ר גוגל לא עוזר לי (נדיר) אני יכולה לפנות אליהם ולקבל תשובה במהירות שלא תבייש אף מנוע חיפוש רציני. למשל:

  • סבא – תנ”ך מהלך על שתיים
  • אבא – הוא תמיד יודע הכל
  • בעלי – שתמיד מחלץ אותי כשהזיכרון שלי מסרב לשתף פעולה
  • שי – שחזק בעינייני הגיקיה על כל גווניה
  • אתי – מלכת הפייסבוק והאנדרואיד
  • ורפי – בנדוד של בעלי שאתמול בשלושה קליקים קטנים עשה פלאים למחשב שלי שבקושי זז.

את מה שרפי חולל במחשב שלי, החלטתי לשתף עם העולם (או לפחות עם קוראי הנאמנים) – כי זה פשוט, ופשוט גאוני עד לא הגיוני.

יש לי בטן מלאה על ביל והחלונות שלו. למרות שכולם משתמשים בהם (בארץ בעיקר באופן מופרז) אני משתדלת איפה שאפשר להשתמש בתחליפים. אם זה דפדפן פיירפוקס במקום איכספלורר, אם זה גוגל דוקס במקום וורד, אם זה ג’ימייל במקום אאוטלוק ואם זה לינוקס (כשיש לי מספיק ביצים כדי לעזוב את החלונות, במחשב שאנחנו לא עושים בו שימוש בתוכנות גרפיקה).

לכולם יש באגים, זה לא שחלונות היא משהו מיוחד (היא פשוט נפוצה לאללה) אבל הבאג הזה שגרם למחשב שלי לזחול, כשמעל 800 מהזיכרון שלו בפעולה גם אם רק חלון אחד פתוח לי במחשב (!) טימטמה לי את השכל. מה לא עשינו? ויתרנו על הגרפיקה היפה של וינדוס 7, הורדנו ים פיצ’רים במערכת ההפעלה, ועדיין – חילזון.

ואז בא רפי וסיפר לנו על הבאג ההזוי ביותר שנתקלתי בו בחלונות, במגש למטה עם האייקונים. בגלל שהוא כל כך הזוי וכל כך משמעותי החלטתי לשתף אתכם איך הזיכרון הפסיק לטחון לי את המחשב וירד מממעל 800 לפחות מ-400 בתוך שניה.

איך לשפר את ביצועי המחשב בשלושה קליקים בלבד

1. קליק ימני על מגש האייקונים ולחיצה על מאפיינים

Tray icons

2. לחיצה על התאמה אישית להתראות אייקונים (או איך שלא קוראים לזה בעברית)

3. סימון “וי” בריבוע ליד “תמיד להראות אייקונים והתראות..” וזהו .  אצלי  השימוש בזיכרון המחשב ירד בחצי! מה אצלכם?

Facebook Comments
10

הסטטוס הזה הוא אני

יש לי יום חופש היום והחלטתי לנצל אותו עד תום. קמתי לי בבוקר, הלכתי לעשות בדיקות דם וחזרתי הביתה חצי מעולפת. כמה דקות אחר כך […]

יש לי יום חופש היום והחלטתי לנצל אותו עד תום. קמתי לי בבוקר, הלכתי לעשות בדיקות דם וחזרתי הביתה חצי מעולפת. כמה דקות אחר כך נרדמתי. כשקמתי, כמובן נכנסתי לפייסבוק לבדוק מה קורה. בבוקר עוד התווכחתי עם איזה טוקבקיסט מטעם, שהתנגד למאבק האוהלים והגן בחירוף נפש על המדיניות הקלוקלת בארץ. לשמחתי הטרול השתתק, אבל לא איחר טרול אחר למלא את מקומו.

בטרם התפנתי להגיב גם לו, עברתי לפרופיל שלי וחשכחו עיניי. בזמן שישנתי עלה ססטוס בעמוד שלי בצירוף כתבה. לא כתבה שיש לי משהו ספציפי נגד התוכן שלה. במקרה יש לי איזו דעה על הנושא, כן אני בעד שיום ראשון יהיה חופשי! ובלי לקרוא את הכתבה אפילו, אני יכולה לומר שאני לא מאמינה שזה יכול לפגוע בנשים, כי במה הן שונות מגברים בדיוק? מה יום ראשון שלי שונה מיום ראשון של בעלי? שלי מלווה בציוץ ציפורים ונצנצים ורודים? שלו מתחיל בערב ונגמר בבוקר? לא.

הסטטוס נראה כל כך אמין (בכל זאת, ח”ח)  שאחד החברים הגיב לי עליו, ולרגע תהיתי אם קמתי מתוך שינה נגשתי למחשב, קראתי משהו ועוד טרחתי לפרסם אותו בצירוף שאלה ואני בכלל לא זוכרת. תוסיפו לזה את שלל תחלואי בתקופה האחרונה, (יש לי משהו ועוד לא יודעים מה הוא, זוכרים – בדיקות דם בבוקר) ותנסו לדמיין את הפרצוף ההמום שלי.

לדעתכם האם זה לגיטימי? אמנם היה כתוב על זה איפשהו בתקנון… אני חושבת שעבור דבר כזה היו צריכים לתת דגש מיוחד וכמו בדוא”ל שיווקי לתת לי את האופציה לסמן וי על שימוש בפרופיל שלי ע”י סטטוסים לקידום תוכן של האתר.

מבחינתי הם ניצלו את מאות ואלפי החשיפות שיש לסטטוסים שלי בלי לקבל אישור מפורש ואני רואה בזה לא רק חדירה לפרטיות אלא גם סוגשל ניצול. כן הייתי צריכה לקרוא את כל האותיות הקטנות, ולשאול “מי באמת עושה את זה?” לא פוטר אותי מאחריות. אבל עדיין, יש בי הרגשה של חילול הפרופיל שלי וצורך עז לשאול אתכם, מה אתם חושבים על זה? אני מגזימה?

זה שאני פרנואידית לא אומר שלא רודפים אחרי 🙂

Facebook Comments
2

לגליזציה עכשיו. כי פאקינג הגיע הזמן!

כן, אנחנו שוב מדברים על קנאביס. לא על חשיש, לא על מריחואנה, לא על גראס. על קנאביס, כי זה הוא שמו של הצמח הכי מופלא […]

כן, אנחנו שוב מדברים על קנאביס. לא על חשיש, לא על מריחואנה, לא על גראס. על קנאביס, כי זה הוא שמו של הצמח הכי מופלא שנברא אי פעם עלי אדמות. צמח שמרפא מגוון מחלות מרמת הכאב ראש ועד רמת הסרטן, מחדש תאים, מקל על כאבים, מעורר תאבון וזה רק מה שניתן להפיק מהצמח בתחום הרפואי. יש לו עוד שימושים רבים בתחום הטקסטיל, החבלים, הצבעים, שמנים, הדלק ועוד מגוון רחב של תחומים. אה, זה גם צמח שלא צורך הרבה מים (ישראל מתייבשת וכו’… יש פתרונות נוספים מאשר להגיד לאזרחים להתקלח פחות זמן! לתשומת ליבה של הממשלה)

עושה רושם שגל המהפכות בעולם מתחיל להשפיע לכיוון אחת המהפכות החשובות ביותר בהיסטוריה. ברחבי העולם מתפרסמים מחקרים, ממצאים ומסקנות על חוסר היעילות של המדיניות העולמית, ובראשה ארה”ב, כלפי סמים הקלים בפרט והשאר בכלל הוכחה ככשלון עובדתי. ה”ממצאים” (לעעע!! באמת?!) בנושא צצים לאחרונה כפטריות אחרי הגשם, וריח של שינוי מתחיל אפילו כאן בארץ.

אולי זו הפתיחות והשיחה בנושא, אולי זה גילי המתקדם (היי, אני כבר 6 שנים בעיסקי הלגליזציה, דברים השתנו) אולי זה פשוט כי שוב לא התאפקתי לסתום את הפה שלי (כן אני יודעת שהחיים והמוות ביד הלשון. פאק איט) אבל היום, בצעד חסר תקדים החלטתי לנסות לתקשר עם המשטרה בפייסבוק בנושא.

כבר דיברתי שוטרים לא פעם בנושא הקנאביס, בניסיון להעביר אותם לצד “שלנו”. כשאתה מדבר איתם אחד על אחד הם מסכימים. לא אחד, לא שניים, הרבה יותר. הם מבינים את המשמעות הכלכלית של הרדיפה אחר צרכני הקנאביס, שרק הולכת וגוברת, כי כולם מבינים ששיקרו לנו מאז תחילת המאה הקודמת, ממניעים כלכליים וגזעניים, וכלל לא כשרים (אפרופו כשר, זה כשר ובתנ”ך זה נקרא “קנה בושם”).

אך השיחות עם השוטרים אף פעם לא היו פומביות. הם פחדו להביע את דעתם בנושא ולא יכולתי שלא להבין ולכבד את רצונם. אבל אם אתם בפייסבוק חבר’ה, פתחתם ערוץ דיבור ישיר עם העם וזה צעד מבורך וחשוב. חייבת לציין שבהתחלה אפילו פחדתי לעשות לייק לעמוד שלהם, אבל הוא התחיל לעניין אותי כי שמעתי שהוא מנוהל מאוד טוב ושהם מגיבים ופועלים ממש בזמן אמת, מנצלים את המדיום. אז עשיתי לייק, והבטחתי לעצמי להיות עוקבת ברטט (יעני לא מגיבה בעמוד, מקסימום משתפת ממנו אייטמים). זה שאני פראנואידית לא אומר שלא עוקבים אחרי, אבל שוב – פאק איט.

עד היום שמרתי את הבטחתי לעצמי, עד שבפיד שלי עלה האייטם הבא ממשטרת ישראל העמוד הרשמי :

אז כמו שאמרתי, לא הצלחתי להתאפק והייתי חיבת לשאול:

חיכיתי חיכיתי. ומי לא ענה? משטרה! בנתיים מישהו העיר על סדר העדיפויות של המשטרה, לא יכולתי שלא להסכים וזה גם לגמרי שווה ציטוט.

בסוף היום נואשתי. לקחתי בחזרה את המחמאות שנתתי למשטרה. הם לא באמת מגיבים לכל אחד. לא באמת אונליין. אני לא יודעת אם זו התעלמות או פשוט אף אחד לא טרח לעבור על התגובות.

מקווה שאולי הפוסט הזה יעורר אנשים להכנס לעמוד המשטרה בפייסבוק ולשאול שאלות. אם לאנונימוס הם מגיבים זה כנראה כי הם באו במסה. אז בואו גם אתם שוחרי לגליזציה, בואו ותראו להם שעל הגל הזה אנחנו עולים, בלי פוליטיקה ובלי אלימות (גם לא מילולית) הפעם לא נוותר. הפעם עושים לגליזציה.

Facebook Comments
1

אם תרצו אין זו אגדה

המשפט האלמותי הזה של הרצל הוא הרבה יותר מסתם כמה מילים, הוא חזון, הוא תקווה, הוא מניע. יש אנשים שבשבילם האגדה היא המציאות ואחת מהן […]

המשפט האלמותי הזה של הרצל הוא הרבה יותר מסתם כמה מילים, הוא חזון, הוא תקווה, הוא מניע. יש אנשים שבשבילם האגדה היא המציאות ואחת מהן היא מיכל נגרין, שהתחילה עם דוכן בנחלת בנימין, והיום בעלת רשת חנויות גדולה בארץ  ובעולם – 21 חנויות מותג ברחבי הארץ ו-26 חנויות ברחבי העולם: טוקיו,סינגפור, מדריד, זגרב, פראג, לאס וגאס, אטלנטיק סיטי ,מקסיקו סיטי, בוסטון ועוד, לוקחת חלק בפרוייקטים בינלאומיים והיא זו שהפכה את העולם הקסום שלה למציאות.

לפני שבועיים הייתי במפגש בלוגריות מאוד מיוחד. במציאות כמו שלנו אין דבר יותר כייף מלהסחף לתוך עולמות של פנטזיה ואגדות, להתנתק רק לקצת מתלאות היום יום ולהתרכז ביופי, אסתטיקה והמון פרטים קטנים שקיבלו המון תשומת לב.  מיכל נגרין שבשבילה כל יום נראה כמו אגדה, הזמינה אותנו לקבל הצצה לתוך העולם הקסום שלה, במרכז המבקרים וחנות הגלריה שלה בבת ים.

את פנינו קיבלו עם ארוחת בוקר מפנקת בחנות הגלריה, שנראית כמו סט מסרט הולוודי של הביוקר מהמאה ה-18. אחר כך הלכנו לראות סרטון על ההיסטוריה של מיכל. מיכל נולדה בקיבוץ נען ויחד עם בעלה התומך עזבה את החממה לטובת הגשמת החלום. בסוף שנות ה-80 מיכל התחילה למכור פריטים בשוק האומנים בנחלת בנימין, יצירות שלה נחטפו כמו לחמנויות חמות, והדוכן התרוקן עוד לפני שהגיע אמצע היום. בעקבות הביקוש הרב מיכל התחילה להעסיק עובדים ופתחה חנות וסטודיו ברח’ גורדון שבת”א. אחרי כשנה וחצי העבירה את מקום העסק לרח’ שינקין והשאר כבר היסטוריה.

אחד הדברים שמאוד הרשימו אותי זה שכל העבודה והייצור נעשים פה בארץ, לא בסין ולא בירדן. אחרי הסרטון יצאנו לסיור מרתק בין מחלקות הייצור והאופנה, הקריסטול והניצנוץ. כולן שלפו מייד מצלמות ולא הפסיקו לצלם, היה כל כך הרבה מה שהיה קשה להמשיך ללכת. אין פרט שמיכל לא טיפלה בו – החל מרצפה המעלית וכלה בתמי 4.

בסוף הסיור חיכתה לנו הפתעה: סדנת בובות עם הבובנאית של מיכל – ג’ניה, ועם מיכל עצמה שבאה לעזור ולתת טיפים. הבובות עליהן עבדנו היו מסדרת בובות ה- She Shy של מיכל, בסדרה יש 6 בובות ולכל אחת אופי וסגנון משלה. אנחנו התבקשנו להכין בובה משלנו. אז תכירו: זו ליקה, ילדת טבע ירוקה שמצילה בעלי חיים.

ליקה. צילום :אודליה כהן

צילום: אודליה כהן

צילום: אודליה כהן

הייתה חוויה כייפית במיוחד, ואני מאוד ממליצה לכם ללכת למרכז המבקרים, כי יש דברים שגם מילים ותמונות לא יכולות לתאר.

Facebook Comments
0

420 4:20 4/20 four-twenty

כולם שואלים אותי תמיד – מה זה 420? מאיפה זה בא? ומה לעזאזל הקטע? החלטתי השנה לעשות סדר בנושא ולהסביר לכל דיכפין מה העיניין. ראשית […]

כולם שואלים אותי תמיד – מה זה 420? מאיפה זה בא? ומה לעזאזל הקטע? החלטתי השנה לעשות סדר בנושא ולהסביר לכל דיכפין מה העיניין. ראשית מדובר בחג או סוגשל יום הולדת בינלאומי לצמח הקאנביס הנחגג ב-20/4 (בלועזית נהוג לכתוב קודם את החודש ולאחר מכן את היום כך שזה בעצם ה-4/20), שנית 4:20 היא שעת הג’וינט הבינלאומית. אם שאלתם למה דווקא 420, התשובה תלויה בנשאל: אחד יגיד לך שזה מספר החומרים הפעילים בצמח, אחד יגיד לך שזה זמן התה בהולנד, אחד יגיד שזה קשור ליומולדת של היטלר, אחד יגיד שזה הקוד המשטרתי לעישון קנאביס ואחר יגיד לך שזה קשור לאיזה מספרים בשיר של בוב דילן.

כל זה לא נכון. המונח 420 נולד בשנת 1971 ע”י קבוצה שקראה לעצמה הוולדוס (כי קראו להם וולדו בשם פרטי או משפחה), אי שם בתיכון סאן רפאל בקליפורניה. המונח היה קוד מקוצר לזמן מפגש הקבוצה ליד פסל הקמפוס של לואי פסטר כדי לעשן קנאביס. תחילה הקוד נקרא “לואי 420″ ומתישהו נפטרו מה”לואי”. הם הפכו את ה-420 לקוד “הזמן להתמסטל”, והפיצו את השימוש בו בקרב בני דור שלם. הוולדוס מעולם לא שיערו את גודל ההצלחה של המונח שטבעו ובכלל לא חשבו על להפוך את ה-20 לאפריל ליום ההולדת של צמח הקנאביס כפי שנחגג היום בכל רחבי העולם.

אם שאלתם איך זה התפשט לכל העולם (ועוד בתקופה שבה לא היה אינטרנט) התשובה לכך טמונה בקשר של הוולדוס עם להקת הגרייטפול דאד. התמוטטות דור ההיפים בסן פרנסיסקו בסוף שנות ה-60 גרמו ללהקה להתרחק מהאיזור ולהתמקם על איזו גבעה בסמוך לבית הספר סאן רפאל. אבל זו לא היתה רק הקרבה הגיאוגרפית של הוולדוס ללהקה שחיברה בינהם – אהיבם של אחד הנערים ניהל את נכסי הנדל”ן של הלהקה ואחיו הגדול של אחר מהקבוצה ניהל את הלהקה והתיידד מאוד עם הבסיסט פיל לאש.

הוולדוס נהגו להסתובב עם הלהקה, להגיע לחזרות ולהתמסטל בזמן שהלהקה התאמנה להופעות. כל פעם שהעבירו ג’וינט בינהם, פנו הוולדוס אחד לשני בקריאת “היי, 420″. חברי הלהקה שהתרגלו לסלנג של הוולדוס, נשאו עימם את הבשורה בסיבובי ההופעות הרבים ברחבי העולם בשנות ה-70 וה-80. השיא היה כשמגזין ה”היי טיימס” נחשף למונח תוך כדי ראיון עם הלהקה, והשאר היסטוריה – עורך העיתון סטיב האגר, נדלק על ה-420 ודחף אותו בכל מקום אפשרי, הוא בנה כל פעילות “קנאביסית” סביב המספר הזה, בין אם היה שעה או תאריך. התפוצה הרחבה של מגזין ה”היי טיימס” הפכה את המונח לבינלאומי. עד אז הוא היה שייך רק לתרבות הגרייטפול דאד.

מתישהו בשנות ה-90 חלה תפנית נוספת כשהמגזין “היי טיימס” רכש את הדומיין http://420.com/ (ומאז נשאר בעיצוב ניינטיזי-הטמלי מזעזע). הוולדוס התחילו לשמוע אנשים משתמשים במונח מחוץ לסאן רפאל במקומות כמו פלורידה, אוהיו וקנדה, ואפילו נתקלו בגרפיטי של 420 בכל מיני פארקים והשמעות על מקורו של המונח החלו להתפשט (קוד המשטרה, שעת התה בהולנד וכו’). הם החליטו שהגיע הזמן להפגש עם החבר’ה מהמגזין וליישר את העיניינים.

האגר נפגש איתם וגילה לראשונה שלא מדובר בקוד משטרתי כפי שסבר. הם שאלו אותו אם אי פעם בדק אם אכן קיים איפשהו קוד משטרתי שנקרא 420, והוא השיב שלא. הוולדוס סיפרו לו על מנהגם ליד הפסל בתיכון ועל החיבור לגרייטפולד דאד. האגר שבדק את טענותיהם ואת ההוכחות שהציגוו בפניו הגיע למסקנה שהם דוברי אמת, שכן אף אחד אחר לא בא עם סיפור כל כך מפורט ומוסבר למונח.לכן הקרדיט ל-420 שייך לוולדוס ללא ספק.

הוולדוס אגב חצי מתבכיינים, חצי מתגאים שהם לא הרוויחו מהמונח שטבעו שום דבר. אבל הם בכל זאת מרוצים מההישג ומשוויצים על כך שחבריהם מספרים לאחרים שהם מכירים את אחד האנשים שהמציא את ה-420 האגדי. היום הוולדוס הם אנשי עסקים מצליחים, את ההתמסטלויות הם זנחו לטובת טיפוח הקריירה, והתנערו מהאהבה לצמח (כמה אירוני) ומזכירים שהם לא מעודדים עישון קנאביס וחושבים שמי שמעשן יותר מדי הוא דפוק בצורה כזאת או אחרת.

חג 420 שמח!

Facebook Comments
13

שתיקה שווה זהב. תחשוב ענת קם

שלום לך ענת קם, כאן הגר מהשב”כ. אל תדאגי, אני לא מזמינה אותך לחקירה. אני גם לא מהימנים הטיפשים שריססו להורים שלך ליד הבית כתובות […]

שלום לך ענת קם, כאן הגר מהשב”כ. אל תדאגי, אני לא מזמינה אותך לחקירה. אני גם לא מהימנים הטיפשים שריססו להורים שלך ליד הבית כתובות נאצה. אני ממש לא באה לתקוף, אלא להפך. גם אם אני בדעת מיעוט, גם אם יגידו עלי שאני סמולנית מהבועה.

אני פשוט יושבת ורואה את היומן המצולם שלך, מבינה שהיית 14 חודשים במעצר בית תחת השגחה צמודה 24/7, וקולטת שכל הזמן הזה לא עשית סקס. ליבי נכמר. קשה, שלא לחוש אמפתיה למצבך. זה ממש עונש בלתי מידתי ל”עבירה” שביצעת.

אבל ברצינות – כמו שאמא שלך אמרה – “מה לה ולהאג?” אני שואלת מה לך ולריגול? בסך הכל, היית (ועודך) ילדה, מתלהבת ותמימה, הזויה משהו, קצת מטומטמת (את אמרת) קצת טיפשה (דרוקר אמר, אני רק מצטטת, כן?) שחשבה שהיא עושה משהו נכון, לעומת זאת לא חשבה על ההשלכות הקשות של מה שהיא עושה, וכל מי שחושב שמגיע לך לשבת במעצר ולהכנס לכלא חוטא באותו חטא שאת חטאת. כמו המרססים.

כי חאלס, לא קרה כלום, הבנו את הפרנציפ, היתה טעות, די. המעצר הארוך הזה שלך מגוחך בעיני ולו רק משום שפושעים אמיתיים מסתובבים חופשי בחוץ, אבל אותך, אזרחית מן השורה כביכול, קל לכלוא. הרי עם עבריינים אמיתיים לא המשטרה ולא המערכת המשפטית מתמודדת. את השעיר לעזאזל של הסיסטם, אם נודה על האמת. כל הענישה הלאומנית הזאת עושה לי בחילה ורק מחזקת א הסיבה האידאולוגית שבגללה עשית מה שעשית.

אני לא מצדיקה אותך, אבל גם לא מאשימה אותך. אני כן יוצאת נגד העליהום שעשו לך. אני חושבת שאפילו משה קצב האנס לא זכה לקיטונות של שיטנה כמו שאת ומשפחתך חווים. אבל אין דבר כזה פרסום רע, מי כמוני יודעת. הדבר הכי טוב שאת יכולה לעשות לעצמך זה ללכת לתוכנית ריאלטי. זו הדרך היחידה שתצליח אולי להוציא אותך מהמשבצת של השנואה הלאומית. נראה לי שכל הפקה תזרום איתך, מהשרדות ועד הפח הגדול. אני צופה לך עתיד כמו של האנשים שהיית כותבת עליהם בוואלה סלבס.

לסיכום, אם אף אחד לא יודע מה יש במסמכים, ענת לא זוכרת, אף אחד לא מפרסם אותם,  איך זה יכול לפגוע בבטחון המדינה ולמה ענת קם עדיין במעצר בית? מי שמעניש אותה יוצא אינפנטיל ומטומטם, בדיוק כמוהה.

מקווה שאת עדיין מגגלת על עצמך מדי פעם. השיר הזה מוקדש לך 🙂

(תודה לפנקס הקטן על הלינק)

הפוסט נכתב אחרי שידור יומנה המצולם של ענת קם בתכונית המקור, ערוץ 10

Facebook Comments
2

הפי הפי ג’ויה

לא מזמן פנו אלי ממסעדת ג’ויה והזמינו אותי לתחרות בין 10 בלוגרים מובילים. המטרה – הכנת מתכון מנצח ממוצרי המסעדה. שלחו לי חבילה אילטקית משובחת […]

לא מזמן פנו אלי ממסעדת ג’ויה והזמינו אותי לתחרות בין 10 בלוגרים מובילים. המטרה – הכנת מתכון מנצח ממוצרי המסעדה. שלחו לי חבילה אילטקית משובחת עם פסטות, פסטו, חומץ בלסמי עם תותים, ארטישוקים כבושים ורסק עגבניות כמובן. לא חשבתי אפילו פעמיים וקראתי לחבירנו הטוב השף המקועקע אורי דובי שעבד במסעדת פירות הים – גוצ’ה, אחר כך במסעדת היוקרה – טוטו והיום בקנטינה – מעוז הברנז’ה.

מחכים לאורי.. מחכים לאורי... אורי הגיע!

מחכים לאורי.. מחכים לאורי... אורי הגיע!

“אני בעייתית” הזהרתי אותו. אלרגית לפטריות, לא מתה על בשר, שונאת חצילים ונרתעת מיותר מדי דברים שאנשים מחשיבים כגורמה. היה לו אתגר לא קטן להכין לי ארוחה איטלקית מנצחת. אחרי שהבהרתי לו את כל המגבלות יצאנו לקנות עוד מצרכים. נפגשנו באמצע הדרך – באמפם. כיאה לאנשים חשובים מאוד, אורי דפק לנו איחור אופנתי.

אחרי כמה דקות באמפם הם שיכנעו אותי להכניס בשר למנה עם הבטחה שהוא יהיה רך ולעיס גם לאקס-צימחונית שכמותי. אז הבנו שאנחנו צריכים לעזוב את המקום וללכת לסופר-גזלן המתחרה שם יש מעדניית בשר ועוד כמה דברים משוכללים שלא נוכל למצוא פה.

אורי קצת התבאס שהמשימה הזאת מתחילה להתארך וכולנו נורא רעבים… אז הוא היה צריך לחשוב גם על מנה ממש מהירה, כזאת שתוך כמה דקות כבר נוכל לשבת לאכול לפני שנאכל את עצמנו.

הלכנו על 500 גר’ אנטריקוט. ואז החארות האלה אמרו שאסור לצלם. גם חארות וגם הפסידו פרסום חינם כי אני לא מזכירה את השם שלהם ואני מבקשת ממי שמזהה את המותג (קשה לפספס) לא להזכיר את שמם בתגובות כי זה יוחלף בכוכביות. הם ההמן הרשע שלי מעכשיו!

הגענו הביתה, ישר למטבח ולהתחיל לבשל. אורי הבטיח שתוך רבע שעה אנחנו על השולחן, ישובים ולועסים. אורי הכין, ואנחנו אירחנו לו חברה – אני צילמתי, אוהד (בעלי) זיין את השכל בעיקר ומאיה (חברה של אורי ודיג’יית מגניבה ביותר) שיתפה איתו פעולה.

אם תהיתם מה זה מנותקת… משהו שמזמן רציתי לעשות, אבל האמצעים הטכנולוגיים שעמדו לרשותי והידע הדל שלי בעריכת וידאו, השאירו כמה שעות טובות של צילום על קלטת שעדיין לא הצלחתי להעביר למחשב… היום, כשברשותי סמארטפון עם מצלמת HD הצלחתי להגשים את החלום, וכרגע אתה צופים בפרק הראשון בסדרת הרשת שלי “מנותקת” המאחורי הקלעים של הפוסט 🙂

מאיה והגר. צוות צילום

מאיה והגר. צוות צילום

ונחזור לעניינינו – האוכל. אנחנו מכינים פסטה אלי אוליו – על בסיס שום ושמן. אורי מסביר ונותן טיפים להכנת המנה. ופינת הידעת – הידעתם שעגבניית השרי היא המצאה ישראלית? ובכלל שתדעו – המנה שלנו עשויה כמעט ברובה ממוצרים ישראלים, זו מנה כשרה (אם לא שמים עליה פרמז’ן כמוני…:) ) ואנחנו מאוד פטריוטים למרות שאנחנו נגד הממשלה ומדיניותה. עד כאן פוליטיקה להיום.

אורי מתלונן על התת תנאים שיש לו להכנת המנה מה לעשות שיש לי מטבח ביתי ולא של מסעדה…? אגב, אל תנסו לפנות לבעלי מכל מיני הפקות שקר כלשהו , כי לא רק שהוא לא בעיניין, אני בחיים לא אתן לאף אחד לקחת לי אותו ולסגור אותו באיזה וילה של תוכנית ראליטי. אגב היום אנחנו נשואים כבר 4 חודשים! יאיי!

אוהד מדגים את כישורי הדיבוב שלו ומאיה נחלצת לעזרת אורי וחוצה עבורו את עגבניות השרי. הערה: כשאמרתי שהמצית בתחת שלי, התכוונתי לכיס האחורי של המכנס. שתדעו :). מה שלא צימלתי בוידאו היה קילוף ראש שום וחיתוכו לפלחים. חיתוך בשר האנטריקוט, תיבלו בחומץ בלסמי בטעם תותים (מאוד דומיננטי וטעים), המלחתו ופלפולו, טיגונו לאחר כמה דקות של ספיגת טעימים ולבסוף הספגתו בנייר כדי להפטר משמן הטיגון. את הצנוברים מטגנים עם מעט שמן עד להזהבה. את שאריות הבשר לאחר שנוקה אפשר לתת לחתולים 🙂

ככה עושים אליאוליו עם עגבניות שרי, אנטריקוט, צנוברים, פסטו ועלי בזיליקום

ככה עושים אליאוליו עם עגבניות שרי, אנטריקוט, צנוברים, פסטו ועלי בזיליקום

לסיכום: המנה הייתה מאווווד טעימה וחיסלנו את כל הסיר עוד באותו ערב. הפסטה הייתה איכותית וטעימה ביותר, אורי אמר שזו הפסטה של הביוקר, החומץ תותים הבלסמי עשה לבשר טעם מעניין במיוחד, רוטב הפסטו היה מאכזב – שמנו את כל הצנצנת ובקושי הרגשנו אותו. אורי התבאס שלא הכנו פסטו לבד וסיפר שבמסעדה שהוא עובד בה שמים כף פסטו וזה דומיננטי ביותר. הוא מייד קם להביא עוד עלי בזיליקום, קרע אותם ושם לכל אחד על המנה תוך ציון שלקיחת ביס עם עלה בזיליקום, עבניית שרי, פסטה ונתח בשר גם יחד מוציא את כל הטעם של המנה בצורה הטובה ביותר.

אורי דובי - שף, מלצר, מגיש, מזמר, כותב, מתופף. רב פעלים

אורי דובי - שף, מלצר, מגיש, מזמר, כותב, מתופף. רב פעלים

ארוחה איטלקית

ארוחה איטלקית

Facebook Comments
4

טמבלויזיה בדרכים

יש דבר אחד שאני יכולה להבטיח לכם לפני שנתחיל – עקב שידרוג הסלולרי שלי לסמארטפון מגניב של המקובלים (ושיש לו אנגרי בירדס כמובן), החל מהפוסTמונות […]

יש דבר אחד שאני יכולה להבטיח לכם לפני שנתחיל – עקב שידרוג הסלולרי שלי לסמארטפון מגניב של המקובלים (ושיש לו אנגרי בירדס כמובן), החל מהפוסTמונות הבא תזכו לתמונות באיכות יותר טובה. בנתיים, תחנקו עם אלה של הסלולרי הישן והלא מתחוכם ששירת אותי נאמנה במשך שנתיים, כי הוא תפס כמה דברים מעניינים בדרך…

כמו למשל את הספוילר לעונה הרביעית של הבורר:

הבורר 4 - ספוילר

אז מסתבר שאירנה תלד בן זכר לנדב, וביחד הם יפתחו חברה לחלפים באוויר, או שקר כלשהו אחר. נראה שאת עולם האסולינים הוא עזב סופית או שלא 🙂

תיווך צביקה הדר

תיווך צביקה הדר

מה שהכי הפתיע אותי זה שצביקה הדר עבר לנדל”ן. בחיי, נראה לי שאם יש תחום אחד יותר רווחי בארץ מנדל”ן זה כוכב נולד. או שלא מספיק לו והוא רוצה גם וגם, לכו תדעו… כל אלה מבאר שבע שהצליחו עלה להם השתן לראש. לפני שבועיים או קצת יותר הייתי עם חברה באודישנים ועכשיו אני יכולה להגיד לכם ממקור ראשון – הכל מכור!

גם אני הייתי באודישנים לכוכב נולד. NOT!

כמו השקר הזה שבתמונה – כאילו, כן הייתי באודישנים, בתור מלווה… גם אמרתי את זה לצלם ששאל אם אני לפני או אחרי, אבל בגלל הכובע המגניב שלי נכנסתי לעמוד של האודישנים בפייסבוק. כמו שכל מי שעבר שם היה לו קול של צפרדע, ומי שלא עבר דווקא שר לא רע בכלל… ותאמינו לי, בשבע שעות שהיינו שם בבאר שבע יצא לי לשמוע לא מעט זמירים (וגם הרבה מזרחית דיכואנית, איכס!), לראות איך דוחפים לאודישנים כל מיני מקושרים להפקה ושות’, ואיך מתלהבים מאנשים מגניבים כמוני.

שמעו, למרות שנראה לכם שהטמבלויזיה והאינטרנט גמרה את מדיית העיתונות, דעו לכם שבפריפריה ממנה הגחתי, העיתונות חיה ובועטת, וראש העיר הנכבד של עיר הולדתי זוכה בתחרות יופי! ללא מילים.

אם כבר אנחנו בעינייני מקומות רחוקים מהבועה, כשחיפשנו מקום להתחתן הגענו לאיזה חור ביער בן שמן ונתקלנו בשלט הזה המנוסח בשפה פריפריאלית להפליא: סעו בזהירות שלא תמותו באוטו.

מטבע הדברים - סעו בזהירות שלא תמותו באוטו

מטבע הדברים - סעו בזהירות שלא תמותו באוטו

לא כאילו אין דברים כאלה. תבינו שלאנשי קריאייטיב אין מה לחפש בפריפריה כי שם לא צריך סלוגנים וגרפיקה מטורפת כדי להעביר את המסר. מחוץ לבועה – Less is More.

ובחזרה לבועה. שלא יעבדו עליכם! כשאתם רואים מבצע, תראו אם הוא באמת מבצע או גנידה:

שלא יעבדו עליכם!

שלא יעבדו עליכם!

אם תקנו במבצע תשלמו 2 אג’ יותר. אכבר מבצע! זה קורה לא מעט, אם בשוגג ואם בזדון, אז אל תתפתו למילה מבצע, בדקו אם המבצע באמת מבצע או שרק קוראים לו ככה.

לא רק במבצעים יש סתירות, גם בדיווחי מזג האוויר. קמתי לי בבוקר, הסתכלתי על התחזית, ולא הצלחתי להבין מה ללבוש באותו יום.

מה החזאי מבין?

מה החזאי מבין?

אז תגידו, גשם מקומי, או בהיר עד מעונן חלקית? מייד, אחרי הפרסומות יסגרו הקווים להצבעות ה-SMSים שלכם, אחרי שגבינו מכל עשרות אלפי המצביעים מאות מיליוני שקרים חדשים, נשים זין על מה שבחרתם והזוכה יהיה כמובן יקיר ההפקה, מביא הרייטינג, הבהיר עם הגשם המקומי גם יחד.

ובאותו אתר, באותו היום הייתה בכלל הצפה. גשם כבד של ויקיליקסים ירד על כל העמוד הראשי, והטביע את כל הידיעות הפנים ביטחוניות והחוץ פוליטיות, אלו שמכבסים את הכביסה המלוכלכת בחוץ, נאלצו אף לכבס אותה מחדש, שזה בעצם למחזר, ובכך הפכו את העולם לירוק יותר, לפחות ליום טיפשי אחד.

גשם כבד של wikileaksים

גשם כבד של wikileaksים

מה שהרגיע אותי ביום המטלטל הזה, הוא שהמוסלמים עדיין משוגעים, והישראלי היפה,הרע והמכוער – לא חייב שומדבר לאף אחד, בטח שלא ליהודי העולם. יש דברים שלא משתנים.

עוד עוגן שלעולם יעשה לי חיוך על הפרצוף הינו מסטיק בזוקה. ואין דבר יותר מרענן מריח של בזוקה אחרי ששטפו את המשרד באמצע היום. חייבת לקנות לי אחד כזה לבית. יותר טוב מכל הריחות הפלצניים של מוצרי הניקיון.

בזוקה!

בזוקה!

ונקנח במודעת אבל לאגף השיקום:

אגף השיקום ז"ל

אגף השיקום ז"ל

זה לא מצחיק. זה עצוב.

Facebook Comments
0

כבשים זה מה זה גורמֶההה

אני מטורפפפפפת (כנגנית) כל כך על גבינות (הרבה יותר מבשר[זה רצח!]), ורק כשמועצת החלב הזמינה אותנו לארוחת בוקר על טהרת גבינות מחלב כבשים, גיליתי שהן ה-גבינות שאני אוהבת. מעולם הלא טרחתי לבדוק מאיזו חיה חלבו את הגבינה שאני אוכלת, וידעתי על גבינות עיזים ופרות, אבל, קצת מביך, לא הייתי מודעת לכך שיש כזאת תעשייה משגשגת וטעימה מחלב כבשים, שהוא אגב יותר סמיך ובעל טעם עשיר, מעט מתקתק ומכיל ערכים תזונתיים חיוניים כגון סידן, חלבונים וויטמנים נוספים, והוא גם מתעכל יותר טוב אצל בני אדם מאשר חלב פרה.

גבינות כבשים. צילום: הגר צימרמן ביקובסקי

אז כפי שמסתבר, הגבינות האהובות עלי הן אלו שלא ידעתי שהן כבשיות… למשל: רוקפור (על שם של עיר צרפתית, ולכן גבינה שאינה במקורה מהעיר רוקפור, היא בעצם לא רוקפור!), קשקבל (במקור מהמילה האיטלקית caciocavallo שפירושה “גבינת סוסים”… זאת למרות שמכינים אותה מכבשים, מוזרים האיטלקים האלה) פטה (מילה מיוונית שפירושה – “פרוסה”) ופקורינו (pecora שהיא כבשה באיטלקית). היחידה הנוספת שאני כל כך אוהבת ושייכת דווקא לעיזות היא גבינת הסנט מור. או כמו שקוראים לה בסופר ליד העבודה שלי – הגבינה של הגר. כי רק בשבילי מביאים אותה 🙂

אצלנו הבלוגרים קודם מצלמים, אחר כך אוכלים. צילום: פנינה קדם

את הסנדא הכייפית שאיתה סגרתי את שנת 2010, העבירו שתי נשים מקסימות – השפית  גלי ברמן, והמעצבת ומפיקת האירועים ענת טופל, שבביתה היפייפה התארחנו ואכלנו גבינות כאילו אין בשר. כמובן שלפני שהתחיל הקטע התיאורטי, פנינו לקטע המעשי – לאכול. רק אוי ואבוי למי שיעיז לגעת באוכל לפני שכולם יתפסו את השוט הכי טוב של כל המנות.

פשטידות, סלטים, טורטייות ואפילו קינוחים. אבל לא קינוחים כמו עוגת גבינה, קינוחים על טהרת הגבינה כמו שהיא. כמו למשל יוגורט חלב כבשים עם שערות קדאפיף ופירות יער. או אגסים מקורמלים עם פרוסת גבינה בתנור.אבל הקינוח המנצח בעיניי הוא ללא ספק הברי עם הפיסטוקים והסירופ מייפל.

קינוחי גבינות. צילום: הגר צימרמן ביקובסקי

ברי כבשים עם פיסטוקים ומיפל

מצרכים

:

  • 200 גרם ברי/קממבר כבשים
  • 100 גרם פיסטוק קלוי וקצוץ גס
  • 100 גרם אגוזי פקאן קלוי וקצוץ גס
  • 4 כפות סירוף מייפל
  • 3 כפות סוכר חום
  • 1 כף מים

אופן ההכנה:

  • לחמם את התנור לחום המירבי – 250 מעלות ויותר
  • לחתוך לברי את הקליפה העליונה של העובש.
  • בסיר קטן לשים מייפל, סוכר ומים ולבשל עד לקבלת רוטב אחיד וסמיך.
  • את הברי להניח על פיירקס עגול ולאפות בתנור ל15-20 דקות
  • להוציא המתנור לקרר לדקה להעביר בזהירות לצלחת הגשה
  • לפזר מיד את האגוזים והפיסטוקים לבזוק מרוטב המייפל
  • לקרר עוד 7 דקות ולהגיש

הקינוח המנצח. צילום: הגר צימרמן ביקובסקי

מעבר למתוכנים, חשובה גם צורת ההגשה כאשר אתם מארחים. “עריכת שולחן זה כמו דייט ראשון” אומרת ענת טופל. “אין מקום למבט שני”. וזה נכון. אם כבר החלטתם להזמין אנשים להתארח אצלכם, עם קצת השקעה תגרמו להם לא לשכוח את הערב בו הם הוזמנו אליכם, ולא רק בגלל שעשיתם אוכל טעים. ענת מוסיפה כי “מידת ההנאה בארוחה היא לא בבישול. מה שהופך את האירוח למשהו מיוחד זה האווירה” ונותנת כמה טיפים לאירוח, הינה חלק מהם :

1. להדליק נרות, אבל לא נרות ריחניים! שלא יתחרה חלילה בריח האוכל… נראה לי גם שזה עלול לעשות סוגשל בחילה. תחשבו שאתם באים לאכול ובאפכם ריח חזק של בושם. זה ממש לא הולך ביחד.

2. לדאוג לאיזשהו תוכן, זה מוסיף המון. לדוגמא ארוחת גבינות כבשים. תראו איך היא קישטה את הבית עם פסלי כבשים קטנות, כוסות כבשים, עשב טרי על השולחן – בכוסות היו שתילים של נענע ועוד תבלינים. בסוף הארוחה אפשר לקטוף ישר את הנענע לתוך התה.

סופרים כבשים. צילום: הגר צימרמן ביקובסקי

3. אם אתם כבר מזמינים חברים או משפחה לאכול, תכינו להם אוכל, לא לעצמכם. בררו מה הם אוהבים (או מה הם לא), אם הם אלרגים לדבר מסויים (אני אלרגית לפטריות ולא פעם הוזמנתי לארוחה בה חצי מהמנות היו עם פטריות ולא ממש היה לי מה לאכול..) לבדוק אם מישהו רגיש ללקטוז, אם מישהו צימחוני, אם אוהבים דגים או בשר… קיצר להתייחס למי שבא לאכול. זה תמיד נותן תחושה טובה של אכפתיות ולא שהוזמנת לארוחה של “לצאת ידי חובה”.

זום X35 . אני מתלהבת מהמצלמה החדשה שלי. צילום: הגר צימרמן ביקובסקי

נגיד והלכתם על הקונספט של אירוח בנושא גבינות כבשים (ממליצה עם יין, גם אדום וגם לבן) הינה כמה כללים בהגשת גבינות כבשים:

אין על גבינות ויין. צילום: הגר צימרמן ביקובסקי

1. להגיש בטמפרטורת החדר – מחדד את הטעם והארומה. להוציא מהמקרר לפחות חצי שעה לפני ההגשה. עם גבינות קשות מומלץ אפילו שעה לפני, כי כשהיא קרה לא מגיעים למיצוי הטעם.

2. לא להעמיס יותר מדי סוגי גבינות על מגש אחד. כדאי שניים, מקסימום שלושה. לא לערבב גבינות קשות עם רכות על אותו מגש.

3. לכל סוג גבינה סכין משלה אחרת לכל הגבינות יהיה אותו טעם בגלל הסכין שעוברת בין גבינות דומננטיות יותר לדומיננטיות פחות.

גבינות על שיפודים - הצעת הגשה. צילום: הגר צימרמן ביקובסקי

4. שימו פתקים קטנים עם שמות הגבינות. לא כולם יודעים איזו גבינה זה מה, כך גם לא ישאלו אתכם כל הערב איזו גבינה זו. אפשר לשים פתק על קיסם או מזלג קטן ולתקוע בגבינה.

5. תקנו גבינות במקום רציני כמו מעדנייה, שהמוכר מבין בגבינות, ואל תשכחו לטעום כל אחת לפני שקונים. קנו 3-4 סוגי גבינות קשות ו3-4 סוגי גבינות רכות.

6.  באתר מועצת החלב יש גבינומטר המחשב כמות גבינה לכמות אורחים. בעקרון זה 200 עד 250 גר’ לסועד. למנה ראשונה 100 עד 120 גר’ לסועד. לקינוח עד 150 גר’ לסועד.

7. נשארו לכם שאריות? עטפו אותם בנייר סנדוויץ’, שימו בקופסאת פלסטיק וישר למקרר. כך נמנעת התייבשות הגבינה. רצוי לאחסן במקום של הירקות כי שם יש הכי הרבה לחות.

ענת מציגה עיצוב להגשת גבינות. צילום: הגר צימרמן ביקובסקי

עיצוב להגשת גבינות ברוח ערב השנה החדשה. צילום: הגר צימרמן ביקובסקי

היות ומרינה המלחייה הבריזה, קבלו את ההרכב האלטרנטיבי למלחיות של ששת: הגבינות המעושנות – אני, הדר והילה שהכרתי לראשונה במפגש, בהפסקת סיגריה.

ככה נראות גבינות מעושנות. צילום: ששת שצ

Facebook Comments
9

הסושי של השוקולד

mmm....choclate....

יש את המשחק הזה של הסימפסונס, בו הומר נמצא בארץ השוקולד, שזה בעצם על פי פרק בו הומר חולם שהוא בארץ השוקולד. אחד הפרקים האהובים עלי בתור חובבת שוקולד מושבעת, ואחד המשחקים היותר משמינים בהם שיחקתי. כי אי אפשר לשחק בשוקולוד בלי לאכול שוקולד. ארץ השוקולד של הומר היא הגירסא המשופרת של בית הממתקים של עמי ותמי. א’ -בגלל שמדובר פה רק בשוקולד. ב’- זה בית. כאילו בעמי ומתי זה בית ובחלום של הומר זה הכל: המעקה, הגשם, פנסי הרחוב, המדרכה ואפילו הכלב.

כשנכנסתי לחנות של רואי שוקולד, הרגשתי שאני בעולם השוקולד של הומר. אני מתה על שוקולד, וזו פעם ראשונה שהסתכלתי ואמרתי – וואו, זה יפה. יפה כמו סושי.סושי כידוע הוא טעם נרכש. ולדעתי רוב הרוכשים אותו, קודם כל אכלו אותו עם העיניים. סושי זה כזה דבר אסטטי ומעוצב, שאתה לא יכול שלא לנסות אותו, כי איך אפשר להיות כל כך יפה בלי להיות גם טעים?

בשוקולד זה בכלל לא כך – גם אם הוא יימס ויאבד צורה או יראה אפילו כמו גוש קקה, אני עדיין אזיל ריר למראהו רק מעצם המחשבה שהינה עוד רגע הוא אצלי בפה, נמס לי על הלשון ומטריף לי את החושים. כן, שוקולד ממש עושה לי את זה. וכשאמרו לנו שאנחנו יכולים לטעום מכל היופי הזה, הפסקתי לשמוע על מה יהיה אחר כך במפגש הבלוגרים, הבטן החלה לקרקר וכל מה שעיניי ראו היה שוקולד.

פרלינים. ים פרלינים. בכל מיניצורות, צבעים וטעמים

זללנו עד שכאבה לנו הבטן, כי השתדלנו לא לפספס לטעום אף אחד מעשרות מוצרי השוקולד שהונחו בפנינו, וגם הוצגו כ”ליין החדש ברואי שוקולד”, גם כדי לספר לכם שהליין החדש ממש מוצלח וגם בגלל שאם שמים לך שוקולד מול הפרצוף ואומרים לך תאכל – אתה תאכל עד שלא תוכל יותר. אחר כך למדנו איך מכינים פרלינים, מה הטמפרטורה הנכונה שצריכה להיות לשוקולד על מנת לעבוד איתו, איך מכינים את המילויים, והכי טוב – את כל מה שהכנו לקחנו הביתה.

סדנאת פרלינים ברואי שוקולד

אבל יותר מכל, הקסים אותי הסיפור של רואי. קודם כל, יש לו קעקועעל היד מה שכבר הופך אותו ל”אחד משלנו”. אבל מעבר לכך שהוא בנאדם מגניב ומצחיקשניכר עליו כי הוא אוהב מאוד את עבודתו (שזה דבר נדיר), הוא בנאדם שהגשים חלום, שלקח סיכון, ויתר על נוחות כלכלית ויוקרה תעסוקתית והלך לחפש את עצמו עד שמצא – את אהבתו הגדולה לשוקולד.

רואי היה מתכנת בכיר בחברת הייטק במשך כעשור, שהתקדם עד לדרגת ראש צוות, שזה תפקיד ניהולי-מקצועי, ואז בשיא הקריירה הממריאה פרש. כי לא הספיק לו שהוא טוב, שהוא מרוויח משכורת נאה, שהוא מתקדם ושבעצם אין לו דאגות על הראש. היה חסר לו משהו כנראה – תשוקה, או סיבה טובה לקום בבוקר.

אני, רואי והשלל - הפרלינים שהכנו ולקחנו איתנו הביתה. צילום: ששת שץ

הוא סיפר לנו שזה התחיל במטבח בבית בתור תחביב והמשיך בלימודים בבלגיה. החנות בה התארחנו הינה הסניף הראשון מתוך שישה של רואי שוקולד, הפזורים ברחבי הארץ. וכל זה בסך הכל בחמש שנים. אז עכשיו הוא לא רק טוב בעבודה שלו ומרוויח יפה, הנשמה שלו שבעה ואני בטוחה שזה השפיע על אורך חייו לטובה, וגם לסובבים אותו. על כן, אני סוגשל מעריצה אותו.

שבוע אחרי שהיינו בסדנאת השוקולד לא הפסקתי לראות את השוקולד של רואי בכל מקום. סבא שלי חגג יומולדת 82  וההורים שלי שראו את התמונות ושמעו את הסיפורים, תהו אם החנות קרובה אלי הביתה. מה הביתה? אני גרה בתל אביב בכלל. אפשר להזמין בטלפון בסניף בעיר בה הוא גר – ירושלים. אז אבא שלי הזמין לו מגש גדול של פרלינים וחטיפי שוקולד, עם ברכה משוקולד. אחר כך הגיע חנוכה וחילקו לנו סביבונים משוקולד, נחשו של מי… 🙂

ואיך אפשר בלי תמונה של המלחיות של ששת?

Facebook Comments