אודות המחבר: הגר

אתר
http://hashabak.org/blog/

פורסם על ידי הגר

23

מדינה בלי כיוון #יובש2010

“יש מצלמות? יופי. עכשיו איפה קופטיפש שאני אדפוק לו איזה ראסיה לפרצוף? נעשה לו נגחת-סנדק”. אבל לא דובים ולא יער, כאילו בטח שלא יער – […]

“יש מצלמות? יופי. עכשיו איפה קופטיפש שאני אדפוק לו איזה ראסיה לפרצוף? נעשה לו נגחת-סנדק”. אבל לא דובים ולא יער, כאילו בטח שלא יער – יבש עכשיו. ביובש כמו ביובש הענפים מתייבשים קודם ואז העלים מתים סופית. לא קופטיפש, לא אשיט ואפילו לא שכטל. אף אחד מהקודקודים לא היה. הנציגות היחידה שפגשתי בהפגנה הייתה מפורשי עלה ירוק לדורותיהם, בינהם שלומי סנדק, ברק ליבוביץ’ (הקורא רענן, אתה שמח? הוא פרש מהמפלגע. אמרתי לך שהוא בסדר או לא?) ורדה, ושיפחתכם הנאמנה. אולי היתה עוד נציגות, אני בכל אופן לא פגשתי בהם.

<strong><em>עם שלומי סנדק בהפגנה בעד הלגליזציה של הקנאביס</em></strong>

עם שלומי סנדק בהפגנה בעד הלגליזציה של הקנאביס

כפי שאתם רואים המצב עד כדי כך גרוע. זה כבר מזמן לא אופייני לפגוש אותי עם בקבוק אלכוהול, ועוד בצהריי היום. כבר כמה שבועות שהמצב בארץ קשה עבור צרכני הקנאביס. אין חשיש, אין גראס-ארץ-ישראלי-מצוי, ואפילו ההידרו נגמר. אבל הכי גרוע – הקנאביס הרפואי הולך ומתמעט והחולים בעלי האישור (כ-3000 איש) ישארו בקרוב ללא תרופות. אם תהיתם למה – הכל פוליטיקקה.

לפני כשלוש, אולי ארבע שנים היו עשרות בודדות של אנשים בכל מדינת ישראל שהיו בעלי אישור הזהב לעישון ו/או גידול. רוב החולים היו סופניים אז לגדל זו לא היתה ממש אופציה. דבר זה הוליד את חממות הגידול בארץ (אני כבר לא סגורה על אם יש שניים או שלושה כאלה, כי יש גם כאלה שנסגרו) ושתי עמותות עיקריות העוזרות לחולים המאושרים (תרתי משמע) הן בגידול והן בגילגול.

הבעיה – חוות הגידול בארץ הן סוגשל קומבינה/לא-קומבינה שאיכשהו, ואני ממש לא יודעת איך, הצליחו לעקוף ו/או למצוא איזו פירצה בחוק הנוקשה, הטיפשי וגם – המיותר, המאפשרת להם לגדל בדיסקרטיות מוחלטת תרופה מצלית חיים. אממה, בזמן האחרון חל גידול במספר האישורים לשימוש רפואי, וכיום הוא עומד על כ-3,000 איש, כאשר 2,000 מהם נוספו רק בשנתיים האחרונות. ההערכות הן שעד סוף השנה יהיו כבר 5,000 איש בעלי אישור רפואי חוקי למהדרין.

 
אם תהיתם לאן הכל נעלם – משטרת ישראל מצאה לעצמה תעסוקה סופסוף…

ההפגנה לא הייתה רק למען חולים המעשנים קנאביס. תכלס, לא כל החולים יכולים בכלל להפגין, ורוב המפגינים לדעתי בכלל לא בקטע הרפואי. מה שהוציא את סטלני ישראל לכיכר זה היובש, תחושת הסחיות האינסופית והקאמבק של החלומות. פתאום כולם מרגישים קצת צ’ה גווארה ולא איכפת להם שממש חם. היה שווה לבוא רק כדי לראות את התגובות של האנשים מהמכוניות שעברו שם ליד הכיכר, את ציפצופי הצופרים לאות הזדהות ואת שלל האנשים לבושי הירוק ומעוטרי הדפסים של עלי הקנאביס.

לא יודעת מה ההפגנה הזאת תעשה. את היובש היא בטוח לא תרטיב, אף אחד לא יפתח לנו את הגבול עם מצרים ועם לבנון, ולכן לגליזציה עכשיו היא דבר בילתי נמנע. אני מניחה שלפחות עוררנו את המודעות, לאלה שחיים בללה-לנד, ואם יהיה הערב אייטם על זה בחדשות, או ביום ראשון באיזה שער אחורי של הדבר הזה שעוטפים איתו דגים – אז עשינו את שלנו. בנתיים עלתה ברשת כתבה: עונת היובש בטמקא, ואם ראיתם עוד דברים – תלננקו לי בתגובות 🙂

כבר שבועיים זה ככה עם הטלפונים, עם כולם, עם אנשים שכבר שנים לא החלפת איתם מילה.

לפני סיום, הודעה שהתקבלה זה עתה מאולפני קשתהעונה החדשה של ” מה זה השטויות האלו” תשבור את כל שיאי הרייטינג ומי שלא יצחק מוזמן לעשן משהו.

ולסיום התחזית: הולך להיות חם ויבש.

שבת שלום ואם יש לכם בוף חירום לתרום לסופ”ש, סחבק תשמח מאוד 🙂



9

אכזבה דוט COM2010

אתמול הייתי בכנס דה מארקר. חשבתי שאני אחזור הביתה מלאת חוויות ואנרגיה לכתוב פוסט. אבל חזרתי כל כך מבואסת שלא היה לי חשק אפילו לחשוב על מה לכתוב. אז צייצתי. לפעמים יותר קל לדבר ב-140 תווים. לפעמים קצר זה לעניין. היות ולא הייתה לי אפשרות לצייץ בכנס (פרטים בהמשך), אני חשה צורך עז לצטט את הציוצים של לפני ואחרי.

הכל התחיל בטוויטר. אני בדרך כלל די שונאת שמשהו ממלא לי את הפיד בצורה כזאת שקשה להתעלם ממנו וזה על גבול המטריד. לא אוהבת לראות דברים חוזרים על עצמם כל כך הרבה, ובטח לא כשאני לא חלק מכל זה. לא מכירה הרבה האש טאגס שתפסו פה בארץ, וזה השאפו היחיד שיש לי להגיד על הכנס של דה מארקר.

ההאש טאג #com2010 הציף לי את הפיד. מה זה אומר לעזאזל? חיפוש קצר בגוגל השיב לי – זה הכנס אינטרנט של דה מארקר. מגניב, חשבתי לעצמי. כולם יהיו שם, ונוכל לראות כמה פרצופים שאני מכירה רק מהטוויטר. תהיתי איך לא הוזמנתי. ומיד חיפשתי לי כרטיס. כל מיני אנשים חילקו כרטיסים חינם בבלוגים מיוחסים, אבל אני כבר איחרתי את המועד, החינמים נגמרו.

@TheSharkLady היי, את מחלקת כרטיסים לויעדת אינטרנט של דה מארקר? #com2010

11:42 AM Apr 29th

מחפשת שני כרטיסים לועידת דה מארקר, מישהו? #com2010
11:42 AM Apr 29th

החתול המהמם שלי בלייז, הוא יכול לזכות אותי בשני כרטיסים? #com2010@TheSharkLady http://twitpic.com/1jbtxl

12:18 PM Apr 29th

אין דבר העומד בפני הרצון, ואין מצב שכולם שם ואני לא. צייצתי ללא הרף. בלי לדעת שעצם העובדה שאני שמה את ההאש טאג הזה #com2010 מקשר את הציוצים שלי אוטומטית לדף הכנס. עד שדודי אמר לי שאני מככבת שם.

עם דודי בכנס

עם דודי בכנס

ואם כבר דודי, שאלתי אותו אם הוא בא, ואם הוא יודע איך אני משיגה כרטיס, הוא אמר לי שיפעיל קצת קונקשיין, ואני חשבתי שהינה – עוד רגע אני עם כרטיס ביד. בחינם כמובן. אז החמוד הזה הפנה אותי לדף הרשמה…

@DudiSharon זה הקשרים שלך? שולח אותי להרשם ולשלם? אם כבר מישהו צריך לשלם זה הם לי! י #com2010

4:34 PM Apr 29th

בסופו של דבר, הישועה הגיעה מהמקום הכי הגיוני… מהעבודה!

הבוסית התותחית שלי השיגה לנו כרטיסים לכנס! עכשיו תגידו, אילו הרצאות הכי מומלצות החל מהצהריים? #COM2010

10:48 AM Apr 30th

השיגה שני כרטיסים ולא יכלה לבוא איתי. ואני, אני לא אוהבת ללכת לבד לשומקום. אז חיפשתי טרמפ ופרטנר.

מחפשת טרמפ לכנס, מהרצליה או מת”א #COM2010

10:35 AM May 2nd

@ronenk אני מחפשת טרמפ לשם… #COM2010 אם תבוא אני אבוא גם באוטובוס

10:40 AM May 2nd

@yonibloch יש לך עוד מקום בטרמפ לכנס? אם עוד לא יצאתם… #com2010

11:04 AM May 2nd

@DudiSharon הדייט שלי לכנס #com2010 נתראה בקרוב!

11:46 AM May 2nd

עד שהגענו, ועד שמצאנו חניה, ועד שהצלחנו להכנס, ועד שקיבלנו את הכרטיסים ששמרו או לא שמרו לנו כבר יצא לנו המיץ. עלינו למעלה וניסינו להכנס לאיזו הרצאה. האולמות היו מפוצצים, אז שמו אותנו באולם ליד, שם הקרינו בלייב את מה שקורה במקום שלא יכולנו להכנס אליו. וואלה יופי, בשביל זה באתי? אם כבר מוקרן, אני מעדיפה את זה בבית שלי, על הספה שלי. אפילו מעדיפה לראות את זה על המחשב. מה איכפת לי שזה שידור לייב?!

מה שכן רציתי לייב – זה לצייץ מתוך ההרצאה היחידה אליה הצלחנו להכנס. אבל לא הצלחנו להתחבר לאינטרנט… אז צילמתי עם הפלאפון הדפוק שלי, כדי שתהיה לי הוכחה, שהינה – הייתי בכנס, הייתי בהרצאה. יאיי! רציתי להראות לכם מה צילמתי אבל אני אצטרך להעלות את זה ליוטיוב בשביל זה…

הקובץ הזה גדול מדי. התקנת ה-PHP שלך מאפשרת להעלות קבצים בגודל מרבי של 2M (לפי המשתנה upload_max_filesize בקובץ php.ini)

תסתפקו בתמונה מטושטשת…

David Kenny, Managing Partner, Vivaki

David Kenny, Managing Partner, Vivaki

ההרצאה הייתה קצרה. או שאולי נכנסנו לקראת הסוף… כשיצאנו מהאולם תרנו אחר פרצופים מוכרים. בטוח שכל המגניבים בפינת עישון, אז יצאנו להתבשל קצת במרפסת. פתאום ניגש אלינו בחור וביקש אש. “אלון מוליאן!” צווחתי משמחה, סופסוף פנים מוכרות. מזל שהיה לו תג עם שם כי הייתי כל כך מסונוורת מהשמש (הלו מה עם איזה צל פה?) שכמעט פיספסתי אותו. לצערי, את ההרצאה שלו פיספסתי, ואני מחכה בקוצר רוח שהוא כבר יעלה אותה לאנשהו, כפי שהבטיח.

נכנסנו חזרה פנימה. כל מקום שלא היבטנו היה ממותג: דוכנים, רולאפים, כרזות פירסומיות שכמעט וצורחות עליך, ואפילו הכוסות קפה והמפיות היו ממותגות ממיטב באי הכנס. השקו אותנו בסוגים מוזרים של שוופס, וגם בשנדי הזה שנו-איך-קוראים-לו-שמשחק-חייל-והוא-בכלל-לא-שירת-בצבא מפרסם עכשיו בכל מקום. איכס זה היה ממש דוחה.

הלכנו לשטוף את הטעם עם הפופקורן חינם שחילקו שם. השתיה הנורמאלית אגב, עלתה כסף. התיישבנו קרוב קרוב לאינטרנט המהיר של NGN וניסינו לשווא להתחבר. למשך כמעט דקה הצלחנו להשאר אונליין, עד שהרשת שוב נפלה. כנס אינטרנט, כן? לא כי אם שכחתם… אז אני פה כדי להזכיר!

“היי אתה מהפייסבוק!” צעקתי לאליאב אאלוף. “לא, לא” לחש לי דודי “הוא מהדסק של גלובס”. לא לא דודי, אני מכירה אותו מהפייס. וזו הפעם הראשונה שאני רואה את הפנים שלו בתלת מימד. ממש חוויה קולנועית 🙂 כאן בערך נגמר לי מה לספר לכם על הכנס. אלה היו ההיי לייטים של היום, ואילולא דודי, הייתי נדפקת משעמום. אז תודה לך שנגררת איתי לשם!

והינה הציוצים של אחרי:

@dordali אם האינטרנט המזדיין שלהם היה עובד… אוף עד שהצלחתי להתחבר, ועד שסחטתי ממנו ציוץ יצא לי המיץ #com2010

7:26 PM May 2nd

תקשיב, ישבנו ממש ליד הדוכן של האנ.ג’י.אנ הזה ולא היה אינטרנט כמעט בכלל! #com2010

7:34 PM May 2nd

@dordali ועוד באסה – שהגעתי ללאומי, לדוכן שלהם הם כבר סיימו לחלק את המאה שקל 🙁 #com2010

7:35PM  May 2nd

לסיכום: כולם היו שם ולא היה כלום #COM2010

about 20 hours ago

@mik_d מה היה כייף בשטיפת המוח הפרסומית ובלתי מאורגנת הזו? האינטרנט לא עבד, לא היה מקום באולמות ומכל מקום קפצו עליך אנשי מכירות#COM2010

about 20 hours ago

אולי היו לי יותר מדי ציפיות. פעם הבאה אביא גם כרית #COM2010

about 20 hours ago

@mik_d לו הייתי רק מצליחה להיכנס לאיזו הרצאה ולשבת כמו בנאדם… מזל שדודי היה שם אחרת הייתי נדפקת משעמום (CC:@DudiSharon)

about 20 hours ago

@mik_d כייף לך 🙂 אני התאכזבתי… באמת… י

about 20 hours ago

ובנימה אופטימית זו – לילה טוב

about 20 hours ago

מבואסת

מבואסת

איך אומרים, תמונה אחת שווה אלף מילים

11

קטעי עיתונות ישנים

סתם, קצת נוסטלגיה שצריך היה להעלות למדיה דיגיטלית, לפני שזה יעלם/יאכל או משהו…

פעם הייתה לי להקה - להקת אבסלוט, על שם הוודקה שהייתה אז החביבה עלי. היום אני לא מתה על אלכוהול. אני זוכרת שהצלם אמר לי לנגן ולשיר ועניתי לו - זה סטילס? מי ישמע? אם תהיתם למה אני נראית כזאת קפואה...

פעם הייתה לי להקה - להקת אבסלוט, על שם הוודקה שהייתה אז החביבה עלי. היום אני לא מתה על אלכוהול. אני זוכרת שהצלם אמר לי לנגן ולשיר ועניתי לו - זה סטילס? מי ישמע? אם תהיתם למה אני נראית כזאת קפואה...

 

 

מאז ומתמיד הייתי ירוקה. וכן זה רודריגו גונזלס משמאלי

מאז ומתמיד הייתי ירוקה. וכן זה רודריגו גונזלס משמאלי

11

חג חירות שמח. חג חארות שמח. חג שמח, חרא-הוט

אני שונאת את פסח. זה חג שמעצבן אותי במיוחד. לא בגלל ליל הסדר המשפחתי, עם זה דווקא אני ממש סבבה. במיוחד בשנים האחרונות, בהן אני מחלקת את החגים בין המשפחה שלי למשפחה של בן זוגי. ככה שיוצאים לי חגים מגוונים ומעניינים במיוחד. אני שונאת את פסח בגלל הקטע עם החמץ.

דבר ראשון – אני ממש לא אוהבת מצות. זה כמו לאכול דיקט חסר ריח, טעם ותועלת. כי הוא גם ממש משמין, למרות שיש לו לוק רזה. מצות זה סוגשל אחיזת עיניים מבחינתי, וכאלה אני נמנעת מלאכול, אפילו בליל הסדר.

דבר שני – מי אתם שתאנסו אותי לא לאכול וופלה עם הקפה של הבוקר במשך ימים? ועוד כשיש לי חופש. ולא – העוגיות של פסח הן לא תחליף, הן בלתי אכילות בעליל ומי שאומר לכם שהוא “מת על העוגיות של פסח” משקר לעצמו ולכם. נו באמת.

דבר שלישי – הביעור חמץ, בתקופה כזאת שיש אנשים הרעבים ללחם, תרתי משמע, פשוט מרתיחה אותי. איך אפשר לשרוף אוכל אכיל, רק בגלל שפעם לפני מלאנתאלפים שנה, בני ישראל לא הצליחו להחמיץ את הבצקים שלהם?

אבל עזבו אותכם מעצבים, כבר השכלתי ללמוד ששתיקה שווה זהב, ולהתעצבן פירושו להעניש את עצמך על טיפשותם של אחרים. לכן, הבה נשמחה! יש חדשות טובות סוף סוף: לפני מספר ימים קיבלתי גלויה בדואר, המבשרת לי כי תוקף המבצע אליו הצטרפתי בהוט עומד לפוג בעוד חודש. מה שאומר שההתחייבות שלי כלפי החברה המסריחה הזאת שאחת לחודש שולחת לפה טכנאי שיזמר לי על כך “שיש בעיה בתשתית”,  פגה. תמה. נגמר. לא עוד. אני מתנתקת!!! עד אז יגמר כבר אבודים ועספור, ובאמת, שאין לי שום סיבה טובה להמשיך לשלם 220 שקל לחודש על חרא של תוכן.

להמשיך ליהנות? נוט!

להמשיך ליהנות? נוט!

 

אכן, חג חירות אמיתי יהיה זה הפעם. לעולם לא אשכח את הפסח הזה בו סופית ניתקתי את הכלבים האלה ממני, שאגב בימים אלו אוכלים כף מתביעה ייצוגית נגדם על סך 105 מיליון ש”ח בגין מדיניות האי-התנקות הנוראית שלהם.

אני גם לא מתחברת ליס. אני הולכת לקנות מחשב קטן ולעשות ממנו מדיה סנטר. חיבור לאינטרנט כדי לראות סטרימינג, ואני מסודרת פור לייף בלי דמי מנוי חודשיים, רואה מ ה  ש ב א  ל י , מתי שבא לי, ולא תלויה בלוחות שידורים – שזה כל כך המאה הקודמת, שזה הורג אותי, שעדיין משדרים בשיטה הזו.

הדבר הבא שאני מתכוונת להשתחרר ממנו, זה חברת הסלולר. אני אנצח אותם עם Wifi כי תכלס – אם יש סקייפ מותקן על מכשיר הטלפון הנייד, לא צריך סים ולא עמייאת. אבל אצטרך לחכות שכל המדינה תהיה מרושתת היטב עד שאוכל להשתחרר מכבלי הסלולאר.

 ובנימה פסחית זו, עשיתי קניות “לחץ-פסח” היום:

  • 30 פיתות, צ’ק.
  • 2 חבילות וופלים, צ’ק.
  • ½ קילו פסטה, צ’ק.

שכחתי איזה חמץ קריטי?

שיהיה חג שמייח, הפעם בלי תיוגים בפייסבוק על ברכות, תזדיינו 🙂

חג חירות שמח

חג חירות שמח

10

חתולים, פוליטיקה, פירסום ומה שבינהם

יש משהו מאוד נחמד בזה שיש לפלאפון שלי מצלמה. חבל שהאיכות שלה לא משהו. אבל מזל שיש לי פוטושופ ואני יודעת לעשות איתו קסמים. קבלו את הפוסTמונות השלישי – אוסף של רגעים מצחיקים מהחודשים האחרונים בחיי.

חתולים תמיד היו ותמיד יהיו אחת האהבות הגדולות שלי. אני מעריצה אותם, את הגמישות שלהם, את העירנות המוגברת, את יכולת ההתפנקות ואת כישוריי הצייד המופלאים שלהם שמאפשרים לי חיים נטולי יתושים, ג’וקים ועוד כל מיני דיירי משנה שלא משלמים לי שכ”ד ועושים לי בחילה לרוב. לכבוד יום הולדתי ה-28 שיחול בסופ”ש הבא, החלטתי לפנק את עצמי במתנה – קעקוע של חתול. אבל עד שאחסוך מספיק כסף (אם יש לכם עבודות פרילאנס בשיווק במדיה חברתית ו/או בעיצוב לפרינט או לווב, זה הזמן להזרים אותם אלי!) אני מסתפקת בחתולים מסוג דיו אחר:

 

אחת החולצות המגניבות שראיתי!

אחת החולצות המגניבות שראיתי!

מודפס על חולצה
 לפני יומיים, בפינת עישון בעבודה, יצא מהביניין הצמוד בחור עם החולצה הזאת. מייד שלפתי את הפלאפון וביקשתי רשות לצלם את החולצה המגניבה שלו, כי זה אחלה סיפתח לפוסט. אז שימו לב לחתול הא?
   
אין מה לפחד ממנו

אין מה לפחד ממנו

מודפס על נייר
זוכרים שאמרתי לכם שעברתי לנדל”ן? אז אני כבר לא שם. היה נחמד והכרתי הרבה אנשים מעניינים, הסתובבתי בכל מיני מקומות וישבתי לארוחות שחיטות במסעדות יוקרה עם לקוחות, על חשבונם. היה טעים אבל לא יצא לי מיזה כסף, אז התחלתי לחפש שוב עבודה. היום אני רכזת השיווק הדיגיטלי במכללת הי-טק (הטבות לנרשמים דרכי 🙂 ) וממש מגניב לי. התמונה הזאת היא אחת המזכרות הנחמדות ביותר מתקופת הנדל”ן שלי – בביניין שהלכנו להראות בו דירה בצפון תל אביב, היה מודבק הדף הזה על מראה בחדר המדרגות. פגשתי את החתול, הוא אכן חמוד, מתלטף וגרגרן.
 
מיאו לכיבוש

מיאו לכיבוש

מרוסס על הקיר
ראיתי הרבה את הגרפיטי הזה, לא לגמרי הבנתי את כוונת המרסס, אבל זה שעשע אותי לאללה.

 

 •••••••••••••••••••••••••••••••••••••••••••••••••••

 

אם כבר נגענו בפוליטיקה, אז נגענו אוטומטית בנקודת התורפה של הציבור הישראלי. כיבוש, מלחמה, בתי משפט, זכויות, חוקים, הפגנות, שבכ”ב, יס”מ, אלימות, וגלעד שליט אחד שיושב בשבי כבר קרוב לארבע שנים. ראיתם את הפרומואים לחטופים? אני חייבת להודות שאני לא מסוגלת להסתכל על הסדרה הזאת. זו כמו לחפור בפצע פתוח של הרגש הלאומי, ועד שגלעד לא יחזור, אני לא אוכל להתייחס לנושא החטופים כאל תוצר בידורי בפריים-טיים של ערוץ 2. אם יש גבול – אז הוא נמצא בדיוק במקום שערוץ 2 כבר מזמן עברו אותו. 

   
הכיסא של גלעד שליט

הכיסא של גלעד שליט

הכיסא הריק 
מול הסנטר, בכניסה לאיזו פיצרייה, יש כיסא, כתום, בכוונה או לא, והוא שמור לגלעד שליט. מצמרר.

 

גלימת עורכי דין
גלימת עוכרי דין

הגלימה השחורה והנקייה
זו מזכרת מתקופת המאבק בחוק הביומטרי. את הגלימה הזו צילמתי במשרדי האגודה לזכויות האזרח. משהו בחיבור של גלימת העו”דים המאיימת הזו יחד עם הסלוגן של חברת הניקוי היבש – “בוא אלינו נקי”, בתרגום חופשי, תפס לי את העין. כי אם יש עורכי דין נקיי כפיים, אז הם באמת נמצאים באגודה לזכויות האזרח.

 

איזה שימוש מנוגד לחוק אפשר לעשות עם זה? מה, זה ממסטל?

איזה שימוש מנוגד לחוק אפשר לעשות עם זה? מה, זה ממסטל?

שש בש לשימוש אישי
אצל אח שלי אני תמיד מגלה דברים חדשים על תרבויות רחוקות. כמו השש-בש למשל. אנ’לא יודעת מה יותר עצוב – זה שאני לא יודעת לשחק שש בש, או זה שאני לא מבינה מה הקשר בין שש בש לשימוש אישי בלבד. כאילו מה? יש סחר בשש בש? כמה גרם שש בש נחשב לשימוש אישי וכמה למסחרי? האם זה סם מגניב ואנרכיסטי ואף אחד לא סיפר לי על זה? הלק אגב לא שייך לאח שלי. סתם אם תהיתם.

 
  •••••••••••••••••••••••••••••••••••••••••••••••••••  
 
הפסקת פירסומות: ועכשיו למודעות שלא הייתי רואה, לו הייתי נשארת לגור בצפון. יש דברים שקורים רק בתל אביב, כנראה כי הפירסומאים חושבים שרק כאן – בחור של התחת של המדינה, מבינים הומור פירסומי והשמש זורחת על לוחות המודעות. אז לכבוד תושבי הפריפריה – קבלו את מה שהפסדתם. לא הרבה, תכלס. 
    
 
קורט קוביין בהופעה חיה. האם מתתי והגעתי לגן עדן?

קורט קוביין בהופעה חיה. האם מתתי והגעתי לגן עדן?

אלוהים שלי 
טוב אותי קנו בפירסומת הזאת מייד עם צמד המילים הקדוש “קורט קוביין”. האב הרוחני שלי, זה שגידל אותי ברוחו, ואחראי לתוצאות שעינכם קוראות. לפי כמה חודשים החלו לצוץ מודעות להופעות של זמרים שאני ממש אוהבת, כולם בלי יוצא מן הכלל מתים. לרגע חשבתי שהגעתי לגן עדן, אבל אז הסתבר שזו פירסומת למשקה אנרגיה חדש שהסלוגן שלו הוא “מעורר את המתים”. לייק. 
 
 
גולדסטאר. עוד פרסומת שוביניסטית וראויה לגינוי גולדסטאר. עוד פרסומת שוביניסטית וראויה לגינוי

נאו-לֶתֵת-שוביניזם

  בחיי, אני אשכרה מתחילה לשנוא בירה – הפירסומים השוביניסטים שלהם עלו לי לראש. הפירסומות של גולדסטאר תמיד עברו את הגבול מבחינתי. וזאת באמת, כמה שהיא מצחיקה אותי ככה היא עצובה. מה הקטע של בירה זה לגברים? אני תוקעת גרפסים שלא היו מביישים את הגבר שבגברים ויודעת להחנות כל רכב, בכל תנאי שטח אפשריים, הרבה יותר טוב מרוב הגברים שאני מכירה, ואני מוכנה להתערב על סכומי עתק מול מי שיעיז. אז אל תהרסו לי את מעט החשק שנותר לי ללגימה מרירה וצוננת ביום חם. ואגב זה שהשירות ניתן גם לגברים לא הופך את זה לשורת מילוט מהשוביניזם הדוחה שנודף מהקמפיין הזה. גולסטאר מוחרמים. דונט לייק!
 
החופש הנשי שלך להיות גבר - משפך המאפשר לנשים להשתין בעמידה. למה?! החופש הנשי שלך להיות גבר – משפך המאפשר לנשים להשתין בעמידה. למה?!

החופש הנשי שלך להיות גבר
למה לעזאזל בכוח לנסות לעשות לנו הגברה (מלשון האנשה)? מי רוצָה להשתין בעמידה, ולמה זה לא מספיק לה שהיא יכולה לעשות את זה במקלחת? הם יכולים לקרוא לזה משפך היגייני עד מחר, לי באופן אישי, רק המחשבה על לנסות להשתמש בזה עושה לי הרגשה של – “שיט השתנתי על היד שלי עכשיו, איך אני מרימה וסוגרת את המכנס כדי שאני אוכל ללכת לשטוף ידיים? ואם אני בכלל בסיטואציה של להשתמש בכזה דבר, האם יש ברז בסביבה שלי? נראה לי לא פרקטי בעליל הפטנט הזה. לא ניסיתי וגם לא אנסה. אסתפק ביכולת הכריעה המופלאה שהרגליים שלי מאפשרות לי.

  
האט אהבה לפניך

האט אהבה לפניך

 חג האהבה
טוב זו לא פירסומת, ולא מודעה, זה תמרור. סוגשל מודעה ממלכתית מטעם משרד התחבורה הבינ”ל. מישהו החליט לעשות מעשה בחג האהבה לתמרור “האט” בשדרוטשילד, הוסיף לו אוזני מיקי-מאוס והפך אותו ללב. השנה האטתי בחג האהבה, וחשבתי על כמה כייף לי שאני עם אותו גבר כבר שנתיים, שעושה לי כל כך טוב שאף אחד אחר לא מעניין לי את התחת, וכל מה שמרגיז אותי מתגמד אל מול האהבה הגדולה שאני מקבלת ממנו.
תודה לך, אהוב שלי 🙂
 
•••••••••••••••••••••••••••••••••••••••••••••••••••
 

שיהיה שבוע טוב ומלא תמונות מצחיקות מהחיים 🙂 

 

10

אז איפה את רוצה שאני אדקור אותך?

הוא סגר את הדלת. הושיב אותי על הכיסא והסתכל לי בלבן של העניים. “אז איפה את רוצה שאני אדקור אותך?” חיוך נפרש על פניו – מפה לאוזן, מביט בי, מחכה לתשובה. הלב דפק, הפחד גבר. “את רוצה שננסה קודם לדקור אותך ביד, שתוכלי לראות איך אני דוקר אותך ושתרגישי איך זה?” שאל בעיניים נוצצות ותפס לי את המרפק. “אני לא יכולה להסתכל!” כמעט נשנקתי.

הפנתי לו עורף ועצמתי את עיניי. הרגשתי את אחיזתו וכיצד עם היד השניה הוא מחפש את בסיס השריר שחבוי במפרק המרפק. חיכיתי לרגע הדקירה. פחדתי שאקפוץ ואגרום לעצמי נזק. זה חשוב לא לזוז. או לפחות כך נדמה לי. “נו את מרגישה?” פתחתי עיניים והסתכלתי על המחט הדקיקה הנעוצה לי במרפק. הוא שיחק איתה קצת עד שהשריר הפסיק לקפוץ. בתוך שניה הרגשתי איך היד משתחררת לי. אפילו לא ידעתי כמה היא תפוסה.

שם, איפה ששריר המרפק, קצת שמאלה לכיוון בסיס המפרק

שם, איפה ששריר המרפק, קצת שמאלה לכיוון בסיס המפרק

כבר שנים שאני רוצה לנסות דיקור. שמעתי על זה כל כך הרבה דברים טובים, אבל פחדתי. ואל תשאלו אותי איך היה לי אומץ להתקעקע, זה שונה. הקעקוע הוא על שכבות שומניות ועליונות של העור, ואילו דיקור חודר לפעמים עד 7.5 ס”מ! תודו שמבחינה פסיכולוגית זה יותר מלחיץ מקעקוע. ומה לעשות אני עובדת עם הראש. אבל כששמעתי שידידי הפיזיוטרפיסט שעשה עלי ניסויים כשעוד היה סטודנט באוניברסיטת חיפה, החל ללמוד דיקור, ידעתי שזה הבנאדם שאני מוכנה שידקור אותי. לגיא יש מגע קסם ויכולת מופלאה להוציא מהגב שלי כל קנק אפשרי.

הדיקור לוקח מספר דקות. גם אחרי שעה של מסג’ אי אפשר להגיע לתוצאה שמגיעה אחרי שמנקבים אותך ומשחררים לך את הלחץ. השריר פתאום נרגע, כאילו בלון שיצא לו האוויר. זה משחרר את כלי הדם מהלחץ שנוצר עקב השריר המכווץ, ובתוך שניות מרגישים בהבדל. לא האמנתי שאחרי 5 דקות ו-6 מחטים הצד הימני של הצוואר והשיכמה שלי פשוט התרכך. גיא הסביר לי שזה לא רק השיחרור – הגוף מקבל “הודעה” שיש פצע ושולח את כל התרופות הטבעיות הטובות שהוא יודע לייצר. למעשה, הפצע מאוד קטן אבל הגוף מזרים משאבים רבים לתיקון ובכך בעצם הטיפול ממשיך לעבוד עוד שלושה ימים אחרי שהמחטים כבר מזמן נזרקו לפח הפסולת הביולוגית.

כך נראה שריר שעובר שיחרור בדיקור: כשהמטפל מוצא את הנקודה שמקפיצה את השריר, הוא דוקר אותו בקטנות עד שהוא מפסיק לקפוץ. זה אומר שהחסימה/הכיווץ השתחרר. לא יאומן.

 

 

 

סודות קטנים לחיים בריאים (או) איך לסיים את יום העבודה בלי לגמור את הגב
 
 
כאבי גב וצוואר הם הסיבה המשמעותית ביותר לימי מחלה שניתן לצמצם ואפילו למנוע!
סביבת העבודה שלנו משפיעה על כל חלק מבריאותינו, החל מנשימה בחדר ממוזג, יציבה לקויה בגלל ישיבה ממושכת ועד לכאבי ראש כתוצאה מתאורה לקויה.
אז יש לי חדשות טובות וחדשות רעות.
החדשות הטובות קודם: אפשר וצריך לארגן את הסביבה שבה אנו נמצאים שעות רבות בכל יום, כך שכשנגיע הביתה, ישארו לנו כוחות למשפחה וחברים.
ולחדשות הרעות: זה לא יקרה מעצמו. צריך לקחת יוזמה ועם קצת מאמץ נגיע לתחילת יום העבודה בלי לחשוב על סופו.
 

  1. וודאו כי אתם יושבים בכיסא מותאם לכם מבחינת גובה מול עמדת העבודה – דרך קלה לדעת היא לוודא שיש 90 מעלות במפרק הקרסול הברך והירך, מה שנקרא ישיבת 90 90 90.
  2. הכיסא מיועד לישיבה זקופה ולא להתמרחות- השתדלו שלא לשקוע ולהחליק בכסא, אלא לשבת צמוד למשענת הגב, תוך הקפדה על הקשת המותנית (גב תחתון).
  3. הימנעו מהשענות על האמות כנגד השולחן בזמן הקלדה ושימוש בעכבר – זוהי דרך מצוינת להזמין לעצמכם את תסמונת התעלה הקרפלית המלווה בכאבים ונימולים בשורש כף היד.
  4. וודאו שאין מתח בחגורת הכתפיים והן רפויות (לרוב תוך כדי עבודה נמצא עצמנו בתנוחת “לא רוצה” ).
  5. הימנעו מתפיסת שפורפרת הטלפון בעזרת הכתף הזוית הזו לא בריאה לאף אחד – לא לצד שאתם מותחים ולא לצד שאתם מועכים.
  6. מקמו את מסך המחשב כך שלא תשתקף בו מנורה או חלון, וקיבעו את גובהו של המסך בגובה העיניים ומעט מתחת לקו זה. (אגב, בראיה תקציבית- זה לא אומר שצריך שולחן חדש, אפשר להנמיך את הכיסא ובמקרי חירום- להשתמש בספר טלפונים בתור הגבהה, אני מאמין שדפי זהב יסלחו לכולנו).
  7. הימנעו משהיה ממושכת במנח מסוים: עובדים מול מחשב? קיבעו לעצמכם הפסקות יזומות אחת לשעה, שעה וחצי ובצעו מתיחה או שתיים.
  8. מעלית OUT מדרגות IN.
  9. חשבו על דרכים קטנות בהם ניתן להיות יותר פעילים. החדשות הטובות הן, שהגוף זוכר גם כל הליכה שעשיתם במקום לנסוע עם הרכב 200 מ’ וכל מדרגה שעליתם במקום לקחת מעלית.
  10. בונוס נוסף הוא שאנחנו חושבים יותר טוב כשאנחנו בתנועה, פוגשים יותר אנשים ובכלל פותחים הרבה יותר הזדמנויות – עסקיות ואישיות.
     

כלל הזהב
הגוף שלנו בנוי לאיזון – הימנעו מביצוע מטלה מסוימת לאורך זמן , עיברו מישיבה לעמידה ולהיפך.


הכותב הינו פיזיותרפיסט, אחראי תחום שיקום יום במרכז הרפואי “בני ציון” חיפה
גיא טוביאס פיזיוטרפיסט  052.6703047 מדוא”ל

dry_needling2

14

קינאת הכוס

התלבטתי ארוכות אם לפתוח את תיבת הפנדורה הזו או לא. מלבד שיקולים פרטיים (החשש שאאבד כמה מחברי) יש שיקולים תדמיתיים קשים, שמא יבינו אותי לא נכון. אז אקדים, אומר ואזכיר למקרה שישכח: זכויות הפרט, הזכות לשיוויון וחופש הבחירה, הם אבני היסוד של המהות הקיומית שלי. הסיבה שכן החלטתי להוציא את זה החוצה (חוצמיזה שלא בריא לשמור דברים בבטן) הייתה תגובה של חבר ילדות שלי לסטטוס שפירסמתי בבוקפייס, אחרי שרבתי עם אוחץ’ מטומטם בתור לרופא.

 

 Capture

 

זה כבר זמן מה שאני חשה עוינות מצד גברים שאוהבים גברים. תחילה חשבתי שמדובר בפארוניית ילדות חוזרת – ההרגשה שכולם נגדי וכולם שונאים אותי. אבל עם הזמן זה הפך ונהיה בוטה יותר ויותר. זה התחיל בכך שאיבדתי לקוח, כי העובדים שלו לא הסתדרו איתי. לא הבנתי למה. כל מי שמכיר אותי יודע שכשזה מגיע לענייני עבודה אני סופר מקצועית, זירזה, דייקנית ומשתפת פעולה (אלא אם שמים לי רגלים, אבל זה לא שייך לסיפורנו).

מתוך אינטרס משותף ולמרות התקשורת הבינאישית הקלוקלת ביני ובין העובדים, ניסינו שוב לעבוד יחד, בתקווה שהפעם יהיה שונה. אבל זה פשוט הוביל לעוד קצר בתקשורת. הרגשתי שכמה שאני משתדלת (ואפילו מלקקת) זה לא עוזר. על שני העוזרים הקטנים של סנטה אני לא עושה רושם. למה? המסקנה הגיעה כמה חודשים אחר כך. פשוט מאוד – אין לי זין. אגב, במקומי עובד מולם מכר שלי, הוא אומנם סטרייט אבל מה שחשוב – הוא לא אישה, והם מסתדרים יופי. 

אני פשוט לא מסתדרת עם אנשים ששונאים אותי בגלל מה שאני. אז אני אישה. אז נולדתי עם כוס. סעמק – לא מספיק אנחנו סובלות מסטרייטים שוביניסטים, עכשיו גם גיי המחמד שלנו מפנה לנו עורף? לא חשבתי שאגיע למריבה קולנית עם אוחץ’, אבל זה קרה לפני כמה ימים: המזכירה בקופת חולים דחפה אותי בין תורים בגלל המצב בו הייתי (אני סובלת מסינוסיטיס כבר מעל לשבוע, ורוצה להרוג את כולם ואת עצמי, גם בלי שמשהו ידליק אותי). הפציינט שהייתי אמורה להכנס לפניו, היה לצערי סופר-גיי, סופר-קולני, וסופר-פה-ג’ורה. אתם יכולים לנחש מה קרה כשניסיתי להכנס. המזכירה לא רצתה להתערב ואני רציתי למות מכאבים. ויתרתי לו והלכתי הביתה בקושי רב.

יש זן חדש של הומואים ששונאים בחורות. לקח לי זמן עד שנדלק לי הפלורסנט והבנתי שהבעיה לא אצלם. היא אצלי. יש לי משהו שלהם אין ועל כך קמה ונולדה לה “קינאת הכוס”. מכירים את הגברים האלה שמדברים בלשון נקבה? סטייל “אוי אני מתעלפת” או “כואב לי הכוס”? הגברים האלה נקראים אוחצ’ות. זה סוגשל הומואים שהם משהו בין קוקסינל לפרחה.

הם כועסים עליך כי אישה עם ציצי אמיתי (לא כולל מושתלות מעמק הסיליקון, עבורן יש להם אמפתיה כלשהי) וחור במקום צינור, מתחילים עם החבר שלך מולך בלי שמץ של בושה, כמו זונה נרקומנית שצמאה למנת הזין היומית שלה. בדרך כלל בחורות מוותרות להם על ההתנהגות הדוחה שלהם, רק שאיש לא יגיד שהן פרימיטיביות או סובלות מהומופוביה.

 

אני וידיד/ה. אגב כדי שיצלמו אותי איתו הוא ביקש כסף. מאה באט!

אני וידיד/ה. אגב כדי שיצלמו אותי איתו הוא ביקש כסף. מאה באט!

לעזאזל, תמכתי בקהילה מאז שאני זוכרת שגיליתי שבת עם בת זה אפשרי. הזעתי ונדחקתי עם אלפי אנשים במצעדי הגאווה לדרותיהם ככל שהזדמן לי, ואפילו תמכתי בפרובוקציה של הקהילה לצעוד בעיר הבירה, ולמרות ההסתייגויות עליתי לירושליים והבעתי את תמיכתי. אז למה זה מה שמגיע לי?

בסאות’פארק אומרים שלוקח 22.3 שנים עד שאפשר לצחוק על נושא כאוב כזה או אחר. אני אומרת שיש דברים שגם אם לצחוק עליהם משחרר אותך מהמבוכה שנובעת מהנושא, הם לא מצחיקים בכלל. אוחצ’ות זה לא מצחיק. זה עצוב, עלוב ויותר מכך מטריד ומנציח את הסטריאוטיפים על הקהילה. יחד עם זאת, אני מנסה לא להיות רק שלילית, ולהשאר חיובית, ככל האפשר 🙂

11

מסיבת השחיתויות של הרווק

יש בנות, שצריכות לפעמים שיזכירו להן שהן בנות, ואני כנראה אחת מהן. ביומיום שלי לעולם לא תתפסו אותי עושה מניקור, או דופקת כמויות מייקאפ ואיפור ברמת המכסה השנתית שלי, כמו שקרה לפני יומיים. וזה רק כי הזמינו אותי להשתתף במסיבת הרווקות של הרווק.

ת’אמת, מעולם לא ראיתי את התוכנית הזאת, וגם ממש לא תכננתי לצפות בה, אבל החבר’ה של האינטראקטיב בערוץ 10 מצאו את הדרך המושלמת לגרום לי אפילו להתעניין מי הרווקה עם הפרצוף העקום שאודליה עושה לה חיקויים. אמנם כבר הספקתי לשכוח את השם שלה, אבל אם יהיה מסדר זיהוי בהחלט אוכל להצביע עליה.

אז קודם כל, לכל מי שראה את התמונות בפייסבוק -להרגע! אני ממש לא משתתפת בתוכנית הרווק. אני לא רווקה כידוע לכם, אוהד ואני בסדר גמור פלוס פלוס, טפו טפו טפו. אנחנו כל כך בסדר שוויתרתי על הפתיחת קלפים אצל האסטרולוגית במסיבה. אבל נתחיל מהתחלה: הזמינו אותנו, 11 בלוגריות מובליות, להגיע בשש למלון דן בתל אביב. ניסיתי לדפוק איחור אופנתי, והלכתי לי ברגל לאיטי מהבית עד המלון, אך איכשהו הגעתי בדיוק בזמן.

את פנינו קיבלו בלובי המפואר בכוסות שמפניה ונישנושים, וכמה לפטופים קטנים. כל כך קטנים שהצטערתי שלא הבאתי את המשקפיים… כי לא ממש הצלחתי לראות. אח”כ הובילו אותנו לחדר האוכל של המלון, והושיבו אותנו לארוחת שחיתותית. מיותר לציין שכוס השמפניה (שהתמלאה כל הזמן) עברה איתנו מהלובי לשולחן האוכל.

אחרי שבלסנו וליקקנו את השפתיים, העלו אותנו לחדר הפינוקים שכלל מאפרות מקצועיות מבית ירין שחף, מניקוריסטיות מגיורא שביט ועמדה של פותחת בקלפים (רותי לוי ) כמיטב המסורת של מסיבות רווקות. החלטתי שקודם כל הציפורניים שלי דורשות טיפול, כי מאז שחברתי איה צ’רקסקי סיימה לעשות עלי את הסטאז’ שלה במניקור לפני כמה שנים טובות, הפקרתי את ציפורני לטיפולם הלא מסור והלא מקצועי בעליל של השיניים שלי ושל קוצץ הציפורניים.

מדושנות ומקושטות, עלינו במעלית לסוויטה הקטלנית בה ישן לאונרד כהן. בסוויטות מסביבנו ישנו מדונה, ריצ’ארד גיר ועוד כל מיני סלבס קלאס A. השמפניות נשפכו כמיים ועל השולחן חיכו לנו עוגיות ופירות, ואז הגיע ה-קינוח. את המנה הזאת, הטעימה מכולן לא הצלחתי לסיים. כבר לא נשאר לי מקום.

הרווק

 

צילום: ליאת אלבלינג

בסוף הערב חיכו לנו גברברי האינטראקטיב של ערוץ 10 עם ורדים ושוקולדים של Daskalides, וליוו אותנו ללימוזינה של פאר לימוזין שפיזרה אותנו לבתים. שחיתות, כבר אמרתי?

לסיכום: מסתבר שאני סוגשל בחורה אחרי הכל, כי ממש נהניתי להרגיש כמו נסיכה לערב אחד. היה ערב מפנק ומושקע ביותר! תודה לרווק ולערוץ 10 על ערב נפלא ובלתי נשכח!

16850_262822122519_102429112519_3255287_2926553_n

5

מי אמר שעושים פה רק חוקים רעים?

יש ימים נדירים כאלה, שאפשר לקרוא קצת חדשות משמחות: ועדת השרים לחקיקה בכנסת אישרה היום הצעת חוק שתאסור ייבוא מוצרי קוסמטיקה וחומרי ניקוי שנוסו על בעלי חיים, ושאינם מיועדים למטרות שימוש בריאותיות. זה אמנם לא יחסל את הניסויים בבעלי חיים, אבל בהחלט יעביר מסר ברור לכל אותן חברות שבמוצריהן מזמן הפסקתי להשתמש.

466986-5

אולי אנחנו כן בדרך להיות מדינה נאורה? עד שזה מגיע לעינייני הדת, יש סיכוי. אין אומרים בצבא: “בכניסה לבסיס השכל נשאר בש.ג”. אותו הדבר קורה כאשר מדובר בחרדים – איפה שמתחילה הדת, שם נגמר השכל. עובדה זו באה לידי ביטוי לדוגמא במאבקם של החרדים בחקיקה נגד יבוא פרוות. הם ביקשו לאסור רק יבוא פרוות חתולים וכלבים (אלוהים ישמור בכלל לא ידעתי על קיום תעשיה כזאת, חשבתי ש-101 דלמטים זה אגדה של דיסני…) ולא את כל סוגי הפרוות בגלל הכובעים המטופשים שלהם.

הלבוש מקדש את האמצעים, והשטריימל המסורתי שלהם חשוב יותר מחיי חיות פרוותיות. כאילו לא מספיק להם שאנחנו סובלים את צחנת הקיץ שלהם, שנודפת מתוך החליפות המסורתיות מהמאה הקודמת באירופה, אנחנו צריכים לתת להם להחליט אם לקפח או לא חיים? ועוד בשביל מה? בשביל פאקינג אופנה מכוערת שלא מתאימה אפילו לאקלים הישראלי? הלו, פה זה ישראל, לא סיביר. לא הגיע הזמן לעצב לצבא הפינגווינים מדים חדשים?

אם במסורת עסקינן, למה שלא יחזרו ללבוש המסורתי האמיתי של האדמה הזאת, שהובטחה לאבותינו? אם כל כך יחסר להם אפקט החממה וההתבשלות, הם יכולים ללבוש את זה גם בשחור. אחרי הכל, המסורת האמיתית היא לא 2000 שנות גלות אלא מה שהיה פה לפני…

Adult Saint Joseph Costume

1

הצביעו לדורית ולחיררדו – הצבעיו למרגריטה אקטיביטי בע"מ!!

זהו פוסט אורח שכתבו ההורים שלי, לכבוד הדודה והדוד שעלו מאורוגוואי לארץ לפני 7 שנים, הצליחו להגשים חלום והקימו את חברת מרגריטה אקטיביטי בע”מ. הרבה כבוד!

חברים יקרים,

מסע הקסם המופלא של דורית וחיררדו עולה עליית מדרגה וזוכה להכרה לה הוא ראוי.

שבע שנים לאחר שהגיעו לארץ וכנגד כול הסיכויים, הם הצליחו להקים עסק לתפארת המגלגל מחזור מכירות שנתי המתקרב ל – 2 מליון דולר, מייצא מעל 75% מתוצרתו לחו”ל ומעסיק קרוב ל – 30 עובדים, בענף הטכסטיל -בגליל המערבי.

ההרמוניה יוצאת הדופן של העבודה המתבצעת בחברה באה לידי ביטוי גם בהרכב של אוכלוסיית העובדים: ילידי הארץ, עולים חדשים מרוסיה, דרוזים, מוסלמים, נוצרים ואפילו צד”לניקים שותפים לעשייה הגדולה הזו אותה כינה בשעתו סטף וורטהיימר – ציונות שלב ג’.

בשעה בה פרצה מלחמת שלום הגליל השנייה, נאלצו דורית וחיררדו להעביר את המפעל למתכונת פעילות של שעת חירום. לקוחות מחו”ל המתינו לסחורה ודורית וחיררדו היו מגיעים בשעת לילה מאוחרת, בעת ההפוגה מההפגזות, ובאישון לילה היו מעמיסים סחורה ומשלחים אותה ללקוחות בחו”ל.

הסיפור הזה זכה בשעתו לכיסוי תקשורתי רחב במסגרת כתבה ששודרה ב – BBC על שיגרת החיים של תושבי הגליל המערבי במהלך המלחמה.

על הכישרון והיוזמה, על הנחישות והחריצות מגיע שנסיר בפניהם את הכובע.

600 עסקים וחברות נרשמו השנה לתחרות לבחירת העסק הקטן המצטיין.

18 מתוכם הגיעו אל שלב הגמר ודורית וחיררדו בינם.

מצורפת כתבה שהתפרסמה אתמול במוסף ממון של ידיעות אחרונות ובה מסופר סיפור הצלחתם של דורית וחיררדו.

Margarita-Activity-LTD

ב – 12.1.10, יוכרזו ששת העסקים הזוכים.

העסקים הזוכים יקבלו חשיפה תקשורתית ארצית, חבילת פרסום שערכה 100,000 ₪, ייעוץ עסקי חינם מפירמת רואי חשבון מובילה וגם סוף שבוע זוגי בברצלונה.

במסגרת התחרות עתיד גם להיבחר העסק המוגדר כ”חביב הקהל”.

בחירתו של חביב הקהל מושתתת על משלוחי SMS.

את ה – SMS יש לשלוח למספר 1123 ולרשום בתיבת התוכן את המספר 14. (זה מספרם הסידורי מקרב 18 העסקים שעלו לשלב הגמר).

אנחנו, שכל כך גאים בסיפור ההצלחה של מרגריטה, קוראים לכם:  שילחו SMS והביעו בכך את תמיכתכם והערכתכם.

הינכם מוזמנים להפיץ דוא”ל זה בקרב חברים, מכרי ובני משפחה ובכך להגדיל את סיכויי בחירתה של מרגריטה לעסק “חביב הקהל”.

בברכת איחולים לשנה טובה מקודמתה ולעשור שקט מקודמו,

ציפי וגידי צימרמן

נ.ב. – עלות משלוח ה – SMS עולה כדי 50 אגורות!!