מצחיק משהו ארכיון

“נשדרג את המאבק בתאונות. אין מדובר במכת טבע שאי-אפשר להתמודד איתה“. כה אמר ראש ממשלת ישראל על תאונות הדרכים. מתי? מתי נשתחרר מעונשו של זה??
ומה עושה המשטרה? היא פועלת בשטח להקטנת נפגעים בקטל בכבישים: מחכה לנו בסיבוב, עוצרת את מי שעבר בעשר קמ”ש את המהירות המותרת, נותנת דו”חות להולכי רגל. אבל איפה שזה מגיע לעבריון העליון, שקט ודממה. גם לשם משפחות הפשע שלחו את זרועותיהן הארסיות.

נרקיסיזם היא לא מילה גסה

ולנושא אחר שבכותרת: לאחרונה פנו אלי כמה קולגות אשר לא הוזכרו מספיק בבלוג שלי או לא צולמו לפליקר, בניגוד לאחרים

מתוך הבלוג של ולווט

אך אחת, קסמה לי באישיותה וחיפשתי דרמה או סוג של קטליזטור אחר שיגרום לי להרעיף עליה שבחים, כבדרך אגב. אולם מכיוון שאין כרגע מלחמה, ומסתמן כי הרעשים של האישים הפוליטיים המככבים בעמודי החדשות הפכו לעניין של מה בכך, החלטתי לעשות זרז בכוונה תחילה.

חזרתי מסיגריה לדסק ובוקי שוב ביקש עזרה עם המכונת צילום. מתקרבת, שיפשפתי את עייני בטוחה שאני הוזה. קבלו- האיש והשלייקעס:

אין דבר יותר מייאש מלהיות רווקה. הדרך הכי קלה היום להכיר מישהו בלי להזיז את התחת היא דרך צ’אטים. אחת הטועויות הגדולות ביותר שיצרה האנושות. הצ’יטוט מעלה בך את ההרגשה שיש לך שתי אופציות- או להשאר לבד או לחזור לאקס. השוק בכזה שפל שהסיכוי שתצליחי לדוג משהו טוב ברשת שואף לאפס אחוזי הצלחה.

כשהייתי ביסודי, הייתי שוערת. מאוד נהנתי ואפילו הבאתי הרמות לחצי מגרש. עד שיום אחד קיבלתי “פיצוץ” לפרצוף מכדור מלא בוץ שגרם לאף שלי לדמם קצת. אז נגמלתי מההרגל המגונה הזה שנקרא כדורגל. ימי ה”טום בוי” חלפו והתחלתי לתעב כמעט כמו כל אישה ממוצעת את כל מה שקשור לכדורגל.

עיצוב: אני, קופי: ערן ורד

“עדיף לחיות מכוער מאשר למות יפה” אמר אלון מזרחי ששכח שיש עוד חלקים בין איפה אמור להיות שכל למקום אליו זורם בדרך כלל הדם הגברי. הבנאדם פשוט קופירייטר מעולה למערכונים.