סתם, קצת נוסטלגיה שצריך היה להעלות למדיה דיגיטלית, לפני שזה יעלם/יאכל או משהו…
פעם הייתה לי להקה - להקת אבסלוט, על שם הוודקה שהייתה אז החביבה עלי. היום אני לא מתה על אלכוהול. אני זוכרת שהצלם אמר לי לנגן ולשיר ועניתי לו - זה סטילס? מי ישמע? אם תהיתם למה אני נראית כזאת קפואה...
מאז ומתמיד הייתי ירוקה. וכן זה רודריגו גונזלס משמאלי
אני שונאת את פסח. זה חג שמעצבן אותי במיוחד. לא בגלל ליל הסדר המשפחתי, עם זה דווקא אני ממש סבבה. במיוחד בשנים האחרונות, בהן אני מחלקת את החגים בין המשפחה שלי למשפחה של בן זוגי. ככה שיוצאים לי חגים מגוונים ומעניינים במיוחד. אני שונאת את פסח בגלל הקטע עם החמץ.
דבר ראשון – אני ממש לא אוהבת מצות. זה כמו לאכול דיקט חסר ריח, טעם ותועלת. כי הוא גם ממש משמין, למרות שיש לו לוק רזה. מצות זה סוגשל אחיזת עיניים מבחינתי, וכאלה אני נמנעת מלאכול, אפילו בליל הסדר.
דבר שני – מי אתם שתאנסו אותי לא לאכול וופלה עם הקפה של הבוקר במשך ימים? ועוד כשיש לי חופש. ולא – העוגיות של פסח הן לא תחליף, הן בלתי אכילות בעליל ומי שאומר לכם שהוא “מת על העוגיות של פסח” משקר לעצמו ולכם. נו באמת.
דבר שלישי – הביעור חמץ, בתקופה כזאת שיש אנשים הרעבים ללחם, תרתי משמע, פשוט מרתיחה אותי. איך אפשר לשרוף אוכל אכיל, רק בגלל שפעם לפני מלאנתאלפים שנה, בני ישראל לא הצליחו להחמיץ את הבצקים שלהם?
אבל עזבו אותכם מעצבים, כבר השכלתי ללמוד ששתיקה שווה זהב, ולהתעצבן פירושו להעניש את עצמך על טיפשותם של אחרים. לכן, הבה נשמחה! יש חדשות טובות סוף סוף: לפני מספר ימים קיבלתי גלויה בדואר, המבשרת לי כי תוקף המבצע אליו הצטרפתי בהוט עומד לפוג בעוד חודש. מה שאומר שההתחייבות שלי כלפי החברה המסריחה הזאת שאחת לחודש שולחת לפה טכנאי שיזמר לי על כך “שיש בעיה בתשתית”, פגה. תמה. נגמר. לא עוד. אני מתנתקת!!! עד אז יגמר כבר אבודים ועספור, ובאמת, שאין לי שום סיבה טובה להמשיך לשלם 220 שקל לחודש על חרא של תוכן.
להמשיך ליהנות? נוט!
אכן, חג חירות אמיתי יהיה זה הפעם. לעולם לא אשכח את הפסח הזה בו סופית ניתקתי את הכלבים האלה ממני, שאגב בימים אלו אוכלים כף מתביעה ייצוגית נגדם על סך 105 מיליון ש”ח בגין מדיניות האי-התנקות הנוראית שלהם.
אני גם לא מתחברת ליס. אני הולכת לקנות מחשב קטן ולעשות ממנו מדיה סנטר. חיבור לאינטרנט כדי לראות סטרימינג, ואני מסודרת פור לייף בלי דמי מנוי חודשיים, רואה מ ה ש ב א ל י , מתי שבא לי, ולא תלויה בלוחות שידורים – שזה כל כך המאה הקודמת, שזה הורג אותי, שעדיין משדרים בשיטה הזו.
הדבר הבא שאני מתכוונת להשתחרר ממנו, זה חברת הסלולר. אני אנצח אותם עם Wifi כי תכלס – אם יש סקייפ מותקן על מכשיר הטלפון הנייד, לא צריך סים ולא עמייאת. אבל אצטרך לחכות שכל המדינה תהיה מרושתת היטב עד שאוכל להשתחרר מכבלי הסלולאר.
ובנימה פסחית זו, עשיתי קניות “לחץ-פסח” היום:
שכחתי איזה חמץ קריטי?
שיהיה חג שמייח, הפעם בלי תיוגים בפייסבוק על ברכות, תזדיינו 🙂
חג חירות שמח
יש משהו מאוד נחמד בזה שיש לפלאפון שלי מצלמה. חבל שהאיכות שלה לא משהו. אבל מזל שיש לי פוטושופ ואני יודעת לעשות איתו קסמים. קבלו את הפוסTמונות השלישי – אוסף של רגעים מצחיקים מהחודשים האחרונים בחיי.
חתולים תמיד היו ותמיד יהיו אחת האהבות הגדולות שלי. אני מעריצה אותם, את הגמישות שלהם, את העירנות המוגברת, את יכולת ההתפנקות ואת כישוריי הצייד המופלאים שלהם שמאפשרים לי חיים נטולי יתושים, ג’וקים ועוד כל מיני דיירי משנה שלא משלמים לי שכ”ד ועושים לי בחילה לרוב. לכבוד יום הולדתי ה-28 שיחול בסופ”ש הבא, החלטתי לפנק את עצמי במתנה – קעקוע של חתול. אבל עד שאחסוך מספיק כסף (אם יש לכם עבודות פרילאנס בשיווק במדיה חברתית ו/או בעיצוב לפרינט או לווב, זה הזמן להזרים אותם אלי!) אני מסתפקת בחתולים מסוג דיו אחר:
אחת החולצות המגניבות שראיתי!
אין מה לפחד ממנו
מיאו לכיבוש
מרוסס על הקיר
ראיתי הרבה את הגרפיטי הזה, לא לגמרי הבנתי את כוונת המרסס, אבל זה שעשע אותי לאללה.
•••••••••••••••••••••••••••••••••••••••••••••••••••
אם כבר נגענו בפוליטיקה, אז נגענו אוטומטית בנקודת התורפה של הציבור הישראלי. כיבוש, מלחמה, בתי משפט, זכויות, חוקים, הפגנות, שבכ”ב, יס”מ, אלימות, וגלעד שליט אחד שיושב בשבי כבר קרוב לארבע שנים. ראיתם את הפרומואים לחטופים? אני חייבת להודות שאני לא מסוגלת להסתכל על הסדרה הזאת. זו כמו לחפור בפצע פתוח של הרגש הלאומי, ועד שגלעד לא יחזור, אני לא אוכל להתייחס לנושא החטופים כאל תוצר בידורי בפריים-טיים של ערוץ 2. אם יש גבול – אז הוא נמצא בדיוק במקום שערוץ 2 כבר מזמן עברו אותו.
הכיסא של גלעד שליט
הכיסא הריק
מול הסנטר, בכניסה לאיזו פיצרייה, יש כיסא, כתום, בכוונה או לא, והוא שמור לגלעד שליט. מצמרר.
הגלימה השחורה והנקייה
זו מזכרת מתקופת המאבק בחוק הביומטרי. את הגלימה הזו צילמתי במשרדי האגודה לזכויות האזרח. משהו בחיבור של גלימת העו”דים המאיימת הזו יחד עם הסלוגן של חברת הניקוי היבש – “בוא אלינו נקי”, בתרגום חופשי, תפס לי את העין. כי אם יש עורכי דין נקיי כפיים, אז הם באמת נמצאים באגודה לזכויות האזרח.
איזה שימוש מנוגד לחוק אפשר לעשות עם זה? מה, זה ממסטל?
שש בש לשימוש אישי
אצל אח שלי אני תמיד מגלה דברים חדשים על תרבויות רחוקות. כמו השש-בש למשל. אנ’לא יודעת מה יותר עצוב – זה שאני לא יודעת לשחק שש בש, או זה שאני לא מבינה מה הקשר בין שש בש לשימוש אישי בלבד. כאילו מה? יש סחר בשש בש? כמה גרם שש בש נחשב לשימוש אישי וכמה למסחרי? האם זה סם מגניב ואנרכיסטי ואף אחד לא סיפר לי על זה? הלק אגב לא שייך לאח שלי. סתם אם תהיתם.
קורט קוביין בהופעה חיה. האם מתתי והגעתי לגן עדן?
גולדסטאר. עוד פרסומת שוביניסטית וראויה לגינוינאו-לֶתֵת-שוביניזם
החופש הנשי שלך להיות גבר – משפך המאפשר לנשים להשתין בעמידה. למה?!החופש הנשי שלך להיות גבר
למה לעזאזל בכוח לנסות לעשות לנו הגברה (מלשון האנשה)? מי רוצָה להשתין בעמידה, ולמה זה לא מספיק לה שהיא יכולה לעשות את זה במקלחת? הם יכולים לקרוא לזה משפך היגייני עד מחר, לי באופן אישי, רק המחשבה על לנסות להשתמש בזה עושה לי הרגשה של – “שיט השתנתי על היד שלי עכשיו, איך אני מרימה וסוגרת את המכנס כדי שאני אוכל ללכת לשטוף ידיים? ואם אני בכלל בסיטואציה של להשתמש בכזה דבר, האם יש ברז בסביבה שלי? נראה לי לא פרקטי בעליל הפטנט הזה. לא ניסיתי וגם לא אנסה. אסתפק ביכולת הכריעה המופלאה שהרגליים שלי מאפשרות לי.
האט אהבה לפניך
התלבטתי ארוכות אם לפתוח את תיבת הפנדורה הזו או לא. מלבד שיקולים פרטיים (החשש שאאבד כמה מחברי) יש שיקולים תדמיתיים קשים, שמא יבינו אותי לא נכון. אז אקדים, אומר ואזכיר למקרה שישכח: זכויות הפרט, הזכות לשיוויון וחופש הבחירה, הם אבני היסוד של המהות הקיומית שלי. הסיבה שכן החלטתי להוציא את זה החוצה (חוצמיזה שלא בריא לשמור דברים בבטן) הייתה תגובה של חבר ילדות שלי לסטטוס שפירסמתי בבוקפייס, אחרי שרבתי עם אוחץ’ מטומטם בתור לרופא.
זה כבר זמן מה שאני חשה עוינות מצד גברים שאוהבים גברים. תחילה חשבתי שמדובר בפארוניית ילדות חוזרת – ההרגשה שכולם נגדי וכולם שונאים אותי. אבל עם הזמן זה הפך ונהיה בוטה יותר ויותר. זה התחיל בכך שאיבדתי לקוח, כי העובדים שלו לא הסתדרו איתי. לא הבנתי למה. כל מי שמכיר אותי יודע שכשזה מגיע לענייני עבודה אני סופר מקצועית, זירזה, דייקנית ומשתפת פעולה (אלא אם שמים לי רגלים, אבל זה לא שייך לסיפורנו).
מתוך אינטרס משותף ולמרות התקשורת הבינאישית הקלוקלת ביני ובין העובדים, ניסינו שוב לעבוד יחד, בתקווה שהפעם יהיה שונה. אבל זה פשוט הוביל לעוד קצר בתקשורת. הרגשתי שכמה שאני משתדלת (ואפילו מלקקת) זה לא עוזר. על שני העוזרים הקטנים של סנטה אני לא עושה רושם. למה? המסקנה הגיעה כמה חודשים אחר כך. פשוט מאוד – אין לי זין. אגב, במקומי עובד מולם מכר שלי, הוא אומנם סטרייט אבל מה שחשוב – הוא לא אישה, והם מסתדרים יופי.
אני פשוט לא מסתדרת עם אנשים ששונאים אותי בגלל מה שאני. אז אני אישה. אז נולדתי עם כוס. סעמק – לא מספיק אנחנו סובלות מסטרייטים שוביניסטים, עכשיו גם גיי המחמד שלנו מפנה לנו עורף? לא חשבתי שאגיע למריבה קולנית עם אוחץ’, אבל זה קרה לפני כמה ימים: המזכירה בקופת חולים דחפה אותי בין תורים בגלל המצב בו הייתי (אני סובלת מסינוסיטיס כבר מעל לשבוע, ורוצה להרוג את כולם ואת עצמי, גם בלי שמשהו ידליק אותי). הפציינט שהייתי אמורה להכנס לפניו, היה לצערי סופר-גיי, סופר-קולני, וסופר-פה-ג’ורה. אתם יכולים לנחש מה קרה כשניסיתי להכנס. המזכירה לא רצתה להתערב ואני רציתי למות מכאבים. ויתרתי לו והלכתי הביתה בקושי רב.
יש זן חדש של הומואים ששונאים בחורות. לקח לי זמן עד שנדלק לי הפלורסנט והבנתי שהבעיה לא אצלם. היא אצלי. יש לי משהו שלהם אין ועל כך קמה ונולדה לה “קינאת הכוס”. מכירים את הגברים האלה שמדברים בלשון נקבה? סטייל “אוי אני מתעלפת” או “כואב לי הכוס”? הגברים האלה נקראים אוחצ’ות. זה סוגשל הומואים שהם משהו בין קוקסינל לפרחה.
הם כועסים עליך כי אישה עם ציצי אמיתי (לא כולל מושתלות מעמק הסיליקון, עבורן יש להם אמפתיה כלשהי) וחור במקום צינור, מתחילים עם החבר שלך מולך בלי שמץ של בושה, כמו זונה נרקומנית שצמאה למנת הזין היומית שלה. בדרך כלל בחורות מוותרות להם על ההתנהגות הדוחה שלהם, רק שאיש לא יגיד שהן פרימיטיביות או סובלות מהומופוביה.
אני וידיד/ה. אגב כדי שיצלמו אותי איתו הוא ביקש כסף. מאה באט!
לעזאזל, תמכתי בקהילה מאז שאני זוכרת שגיליתי שבת עם בת זה אפשרי. הזעתי ונדחקתי עם אלפי אנשים במצעדי הגאווה לדרותיהם ככל שהזדמן לי, ואפילו תמכתי בפרובוקציה של הקהילה לצעוד בעיר הבירה, ולמרות ההסתייגויות עליתי לירושליים והבעתי את תמיכתי. אז למה זה מה שמגיע לי?
בסאות’פארק אומרים שלוקח 22.3 שנים עד שאפשר לצחוק על נושא כאוב כזה או אחר. אני אומרת שיש דברים שגם אם לצחוק עליהם משחרר אותך מהמבוכה שנובעת מהנושא, הם לא מצחיקים בכלל. אוחצ’ות זה לא מצחיק. זה עצוב, עלוב ויותר מכך מטריד ומנציח את הסטריאוטיפים על הקהילה. יחד עם זאת, אני מנסה לא להיות רק שלילית, ולהשאר חיובית, ככל האפשר 🙂
יש ימים נדירים כאלה, שאפשר לקרוא קצת חדשות משמחות: ועדת השרים לחקיקה בכנסת אישרה היום הצעת חוק שתאסור ייבוא מוצרי קוסמטיקה וחומרי ניקוי שנוסו על בעלי חיים, ושאינם מיועדים למטרות שימוש בריאותיות. זה אמנם לא יחסל את הניסויים בבעלי חיים, אבל בהחלט יעביר מסר ברור לכל אותן חברות שבמוצריהן מזמן הפסקתי להשתמש.
אולי אנחנו כן בדרך להיות מדינה נאורה? עד שזה מגיע לעינייני הדת, יש סיכוי. אין אומרים בצבא: “בכניסה לבסיס השכל נשאר בש.ג”. אותו הדבר קורה כאשר מדובר בחרדים – איפה שמתחילה הדת, שם נגמר השכל. עובדה זו באה לידי ביטוי לדוגמא במאבקם של החרדים בחקיקה נגד יבוא פרוות. הם ביקשו לאסור רק יבוא פרוות חתולים וכלבים (אלוהים ישמור בכלל לא ידעתי על קיום תעשיה כזאת, חשבתי ש-101 דלמטים זה אגדה של דיסני…) ולא את כל סוגי הפרוות בגלל הכובעים המטופשים שלהם.
הלבוש מקדש את האמצעים, והשטריימל המסורתי שלהם חשוב יותר מחיי חיות פרוותיות. כאילו לא מספיק להם שאנחנו סובלים את צחנת הקיץ שלהם, שנודפת מתוך החליפות המסורתיות מהמאה הקודמת באירופה, אנחנו צריכים לתת להם להחליט אם לקפח או לא חיים? ועוד בשביל מה? בשביל פאקינג אופנה מכוערת שלא מתאימה אפילו לאקלים הישראלי? הלו, פה זה ישראל, לא סיביר. לא הגיע הזמן לעצב לצבא הפינגווינים מדים חדשים?
אם במסורת עסקינן, למה שלא יחזרו ללבוש המסורתי האמיתי של האדמה הזאת, שהובטחה לאבותינו? אם כל כך יחסר להם אפקט החממה וההתבשלות, הם יכולים ללבוש את זה גם בשחור. אחרי הכל, המסורת האמיתית היא לא 2000 שנות גלות אלא מה שהיה פה לפני…
זהו פוסט אורח שכתבו ההורים שלי, לכבוד הדודה והדוד שעלו מאורוגוואי לארץ לפני 7 שנים, הצליחו להגשים חלום והקימו את חברת מרגריטה אקטיביטי בע”מ. הרבה כבוד!
חברים יקרים,
מסע הקסם המופלא של דורית וחיררדו עולה עליית מדרגה וזוכה להכרה לה הוא ראוי.
שבע שנים לאחר שהגיעו לארץ וכנגד כול הסיכויים, הם הצליחו להקים עסק לתפארת המגלגל מחזור מכירות שנתי המתקרב ל – 2 מליון דולר, מייצא מעל 75% מתוצרתו לחו”ל ומעסיק קרוב ל – 30 עובדים, בענף הטכסטיל -בגליל המערבי.
ההרמוניה יוצאת הדופן של העבודה המתבצעת בחברה באה לידי ביטוי גם בהרכב של אוכלוסיית העובדים: ילידי הארץ, עולים חדשים מרוסיה, דרוזים, מוסלמים, נוצרים ואפילו צד”לניקים שותפים לעשייה הגדולה הזו אותה כינה בשעתו סטף וורטהיימר – ציונות שלב ג’.
בשעה בה פרצה מלחמת שלום הגליל השנייה, נאלצו דורית וחיררדו להעביר את המפעל למתכונת פעילות של שעת חירום. לקוחות מחו”ל המתינו לסחורה ודורית וחיררדו היו מגיעים בשעת לילה מאוחרת, בעת ההפוגה מההפגזות, ובאישון לילה היו מעמיסים סחורה ומשלחים אותה ללקוחות בחו”ל.
הסיפור הזה זכה בשעתו לכיסוי תקשורתי רחב במסגרת כתבה ששודרה ב – BBC על שיגרת החיים של תושבי הגליל המערבי במהלך המלחמה.
על הכישרון והיוזמה, על הנחישות והחריצות מגיע שנסיר בפניהם את הכובע.
600 עסקים וחברות נרשמו השנה לתחרות לבחירת העסק הקטן המצטיין.
18 מתוכם הגיעו אל שלב הגמר ודורית וחיררדו בינם.
מצורפת כתבה שהתפרסמה אתמול במוסף ממון של ידיעות אחרונות ובה מסופר סיפור הצלחתם של דורית וחיררדו.
ב – 12.1.10, יוכרזו ששת העסקים הזוכים.
העסקים הזוכים יקבלו חשיפה תקשורתית ארצית, חבילת פרסום שערכה 100,000 ₪, ייעוץ עסקי חינם מפירמת רואי חשבון מובילה וגם סוף שבוע זוגי בברצלונה.
במסגרת התחרות עתיד גם להיבחר העסק המוגדר כ”חביב הקהל”.
בחירתו של חביב הקהל מושתתת על משלוחי SMS.
את ה – SMS יש לשלוח למספר 1123 ולרשום בתיבת התוכן את המספר 14. (זה מספרם הסידורי מקרב 18 העסקים שעלו לשלב הגמר).
אנחנו, שכל כך גאים בסיפור ההצלחה של מרגריטה, קוראים לכם: שילחו SMS והביעו בכך את תמיכתכם והערכתכם.
הינכם מוזמנים להפיץ דוא”ל זה בקרב חברים, מכרי ובני משפחה ובכך להגדיל את סיכויי בחירתה של מרגריטה לעסק “חביב הקהל”.
בברכת איחולים לשנה טובה מקודמתה ולעשור שקט מקודמו,
ציפי וגידי צימרמן
נ.ב. – עלות משלוח ה – SMS עולה כדי 50 אגורות!!
כן אני יודעת לא כתבתי מלא זמן. ובכלל תדירות של פוסטים שלי ירדה פלאים. מה לעשות שכשאין לי משהו חשוב מדי להגיד פשוט לא בא לי לכתוב? אני מניחה שזה קשור לזה שגם אין לי מי יודע מה חשק לדבר. בדרך כלל אם אני כבר פותחת את הפה שלי זה למטרה נעלה. פשוט אין בנמצא דבר כזה. במיוחד אחרי שחוק המאגר הביומטרי עבר.
אני כבר שנה “בין עבודות”, לא מוצאת כיוון מתאים (וכן, שיהיה גם משתלם ולא במשכורת רעב) ואני מניחה שגם זה תרם לחוסר היצירתיות שלי, וחוסר החשק שלי להיות קומוניקטיבית. אז שיסלחו לי כל מכריי וקוראיי, אבל עד שאני לא אצליח לארגן את החיים שלי כמו שצריך, כנראה אמשיך להיות דגיג שתקני.
בנוסף, הייאוש הזה מהעולם ומהאנשים שמאכלסים אותו, תפס אצלי מקום מרכזי בחיים. מצד אחד תמיד הייתי הטיפוס הנלחם – על זכויות הפרט בעיקר, ועל העזרה למיעוטים ולמקופחים. העיניין הוא שבגיל מסויים אתה מתעורר פתאום ומבין שאתה לא רוצה להיות דון קישוט. במיוחד לאור האיומים החוזרים ונשנים מכפויי טובה וסתם מאנשים מגעילים, ומכך שוואלה – אין לי גב לכל מלחמות הצדק האלה שאני יוצאת אליהם ובסוף, אני עלולה למצוא לבד במערכה.
אומרים שאם בצעירותך ובהתבגרותך אתה לא סוציאליסט אז אין לך לב. אבל כשאתה כבר בוגר, אם אתה עדיין סוציאליסט אז אין לך שכל. היות ויש לי שכל, אני מתחילה להבין שאם אי אפשר לנצח אותם, עדיף פשוט להצטרף אליהם. את הערכים שלי לא נטשתי, אבל גם לא את היכולת להבין מתי המחיר יקר מדי והתמורה אפעס לא משהו.
אז אחרי שמאסתי בגרפיקה שהפכה להיות יותר טכנית מעיצובית, ואחרי שתליתי על הקיר את החלום להיות פובליציסטית לוחמנית, עשיתי עוד הסבה מקצועית וכיום אני סוכנת נדל”ן. הצטרפתי למשרד התיווך תלאביבים, אז אם מישהו מחפש דירה במרכז העיר או בת”א בכלל, אתם מוזמנים לבוא לבקר אותי מול הגינה בשינקין, בין חנות הקעקועים לקיוסק של אמפמ, שם מאחורי הכסף הגדול (בחנות הצ’יינג’), יש ג’ינג’ית קטנה שתשמח לעזור לכם 🙂
אמרתי או לא אמרתי? שבוע שעבר נדחתה שוב ההצבעה בקריאה שניה ושלישית על חוק המאגר הביומטרי. שוב קססנו ציפורניים עד לעוד יום שני והתפללנו לטוב. יש את המאמינים שיגידו שיד מכוונת מלמעלה גורמת לכך שכל פעם שמגיע הרגע המכריע, קורה דבר מה שמונע את הצבעה. יש את הפרנואידים שיגידו שמשחקים בנו להתשה. אבל מה שחשוב זה מבחן התוצאה – ההצבעה שוב נדחתה.
אין לי כבר יותר מה לחדש לכם בנושא מרוב שלעסתי אותו. אבל מחר החוק הארור שוב על סדר היום של המליאה וכנראה אחרי השקשוקה שעשו לנו הם גם מאוד ירצו להצביע. באמת הפעם. לא ביום שני הבא, או הבא הבא, או זה שאחריו.
אז איך עשו לנו שקשוקה? החזירו את החוק לועדת שרים, שדנה ודנה, והחליטה שהחוק כן יעלה להצבעה אבל היישום שלו יידחה בשנתיים. בנתיים המאגר יהיה וולנטרי. אבל רגע, מה עם החוזה השמנמן שחתמה הממשלה עם HP? מה הוא כל כך מלחיץ אותם? האם אין סעיף שאומר שמכיוון שהצעת החוק טרם עלתה להצבעה, אז זה סיכון ש-HP לוקחת על עצמה?
להזכירכם – HP לא מנהלת את המדינה. סתם כי נראה לי שמישהו שכח פה… וחוץ מהחוזה שהממשלה מחוייבת לו, מי בכלל ירצה לתת אצבע למאגר מבחירה?
זה כל העיניין. שיקשקו אותנו – ומחר החוק עולה, עם אפס שינוי. מישהו אמר בג”ץ?
מאז פתיחת מושב החורף מישהו החליט שהוא צריך לטמטם אותנו – מתנגדי הביומטרי. כל כמה ימים מגיע איזה מייל מעוזר פרלמנטרי, כתב מדיני, או סתם אחד שיודע, המודיע לקבוצה שמובילה את ההתנגדות, שהינה – ההצבעה תתקיים מחר, מחרתיים, שבוע הבא, שני הקרוב, שלישי הרחוק. פתאום אנחנו מגלים ששיט-רית בכלל נמצא החו”ל ושוב הייתה זו אזעקת שווא.
למה השתתקתי בנושא לאחרונה? כי לא רציתי להיות הילד שצועק זאב. כי הבנתי שאין לי מה לבזבז את האנרגיה שלי ומדובר פה במלחמת התשה, המאורגנת היטב אולי ע”י העבריון העליון, אולי ע”י איזה רועץ תקשורת, או השד יודע מי. זו האסטרטגיה איתה בחרו להלחם נגדנו, אך בנתיים ככל שהזמן חולף – כך הכף מתחילה לנטות לטובתנו, בעיקר להתנגדות הנחרצת לסעיף 10 בהצעת החוק המדבר על הקמת מאגר.
רובכם ודאי שמעתם על מכתב המדענים, שעשה כותרת ראשית ידיעות אחרונות, אבל רק מעטים מכם שמעו על מכתב הפרופסורים (שקיבל רק בוקסה קטנה בעמ’ 16 הנידח). למה? סתם כי ירד ההייפ סביב הנושא. אותה אסטרטגיית התשה פועלת היטב במישור תקשורת הקונצנזוס הממומנת, זו המחוייבת להמציא את עצמה מחדש כל יום. מכתב הפרופסורים לא פחות חשוב ממכתב המדענים, ולטעמי אף חשוב יותר.
את העובדה שלא ניתן להגן על המאגר באופן מוחלט אנו יודעים היטב (דוגמאת מאגר האוכלוסין שדלף וממשיך להדליף עידכונים שוטפים). זה מובן וברור וזו עמדת המדענים. עמדת הפרופסורים מצביע על בעיה קשה יותר, בעיה חברתית-מוסרית כבדת משקל, שהשיח הציבורי, לא רק הישראלי אלא העולמי, טרם למד אותו מספיק על מנת לתת עליו את הדעת בצורה שקולה.
ובנתיים, בוגי יעלון פולט בהרצאה על יזמות ומנהיגות בטכניון, שהליכוד, להזכירכם מפלגת השילטון, מתנגדים להקמת המאגר, ושהמוביל העיקרי של המאבק הוא השר מיקי איתן, שנלחם נגד השטות-שיט-רית הזאת מתחילת הדרך, זו לטענתו הסיבה בגללה החוק עדיין לא עלה להצעה. אותי מעניין לדעת איפה ציפי ליבני, ששותקת בזמן שהמפלגה הקיקיונית שלה, הולכת ונהיית בזויה מרגע לרגע, ואת הביזיון הזה מוביל לא אחר מאשר ידידנו שיט-רית.
שמעתם על הצעת החוק האחרונה שלו? הוא כנראה הרגיש איך הפופולריות שלו יורדת לטמיון, ולכן הגה את הרעיון המטופש הבא, על מנת להתחבב על העמךֳ: “איפה שיש אדום לבן אפשר לחנות ובתנאי זה לא מפריע לתנועה”. ובכן, שאלה לי: אם זה לא מפריע לתנועה, איזו סיבה יש לחניה להיות מסומנת באדום לבן?
ולמי שלא מכיר- ממליצה בחום לבקר בבלוג של מאיר שיט-רית ושל אלי ישי.
שיטרית – מאגר ביומטרי זה לא משחק!
במוצ”ש 17 באוקטובר, נתכנס כולנו ברחבת הסינמטק בת”א, החל מהשעה 20:00, ונזכיר לחברי הכנסת שעדיין לא מבינים – שלא נוותר! נגיד לא לחוק המאגר הביומטרי! נגיד לא לפגיעה בביטחוננו ובפרטיותנו!
ב-11 באוקטובר, הכנסת חזרה מהפגרה והח”כים שלנו קיבלו מאיתנו את ספר המופת של ג’ורג’ אורוול – 1984 כפי שנוסח מחדש לאחרונה על ידי כנסת ישראל.
עיצוב עטיפה: שפחתכם הנאמנה
. מאיר שטרית מנסה להעביר בכל מחיר את חוק המאגר הביומטרי להצבעה שנייה ושלישית בכנסת ביום שני הקרוב. בהצבעה יקבע סופית – האם אנחנו מצטרפים למועדון הלא-מחמיא של תימן, פקיסטן ואינדונזיה, או האם אנחנו שומרים על הדמוקרטיה ושלום הציבור, כמו בכל מדינה מערבית אחרת. נתכנס על-מנת להפגין בנחישות ולקרוא לפסול את הצעת החוק.
כידוע, חוק המאגר הביומטרי, נועד להנהיג בישראל “תעודות זהות חכמות” כוללות אמצעי זיהוי ביומטריים, כגון טביעות אצבע ותמונות ממוחשבות של הפנים. אולם יוזמי החוק מעוניינים ביותר מכך – הם רוצים לשמור את הפרטים של כולנו במאגר ארצי, שמנסיון העבר הגישה אליו תהיה לכל דכפין, ודליפתו תהיה רק עניין של זמן. בעוד יוזמי החוק טוענים להורדת רמת הפשיעה כתוצאה מהחלתו, מזהירים מומחי אבטחת מידע מהשלכות חמורות שאינן מסתכמות רק בפגיעה קיצונית ובלתי הפיכה בפרטיות, אלא בסיכון בטחוני ממדרגה ראשונה! למידע נוסף בנוגע לסכנות המרובות הנובעות מהחוק, אנא היכנסו לקישורים שבתחתית העמוד.
להפגנה הקודמת ביולי 2009 הייתה הצלחה נכבדת – מאות אנשים הפגינו כנגד החוק ואף שני חברי כנסת הגיעו לנאום, וההפגנה סוקרה בהרחבה באמצעי התקשורת (קישור לכתבות ב-ynet ובמעריב). הצלחת האירוע תלויה בכולנו, ככל שנדאג להפיץ את קיום האירוע נוכל לגרום לשינוי אמיתי. פרטי עצרת המחאה עלולים להתעדכן – אנא בדקו בימים הקרובים את עמוד האירוע כדי להתעדכן בשינוים.