סמים ארכיון

2

לגליזציה עכשיו. כי פאקינג הגיע הזמן!

כן, אנחנו שוב מדברים על קנאביס. לא על חשיש, לא על מריחואנה, לא על גראס. על קנאביס, כי זה הוא שמו של הצמח הכי מופלא […]

כן, אנחנו שוב מדברים על קנאביס. לא על חשיש, לא על מריחואנה, לא על גראס. על קנאביס, כי זה הוא שמו של הצמח הכי מופלא שנברא אי פעם עלי אדמות. צמח שמרפא מגוון מחלות מרמת הכאב ראש ועד רמת הסרטן, מחדש תאים, מקל על כאבים, מעורר תאבון וזה רק מה שניתן להפיק מהצמח בתחום הרפואי. יש לו עוד שימושים רבים בתחום הטקסטיל, החבלים, הצבעים, שמנים, הדלק ועוד מגוון רחב של תחומים. אה, זה גם צמח שלא צורך הרבה מים (ישראל מתייבשת וכו’… יש פתרונות נוספים מאשר להגיד לאזרחים להתקלח פחות זמן! לתשומת ליבה של הממשלה)

עושה רושם שגל המהפכות בעולם מתחיל להשפיע לכיוון אחת המהפכות החשובות ביותר בהיסטוריה. ברחבי העולם מתפרסמים מחקרים, ממצאים ומסקנות על חוסר היעילות של המדיניות העולמית, ובראשה ארה”ב, כלפי סמים הקלים בפרט והשאר בכלל הוכחה ככשלון עובדתי. ה”ממצאים” (לעעע!! באמת?!) בנושא צצים לאחרונה כפטריות אחרי הגשם, וריח של שינוי מתחיל אפילו כאן בארץ.

אולי זו הפתיחות והשיחה בנושא, אולי זה גילי המתקדם (היי, אני כבר 6 שנים בעיסקי הלגליזציה, דברים השתנו) אולי זה פשוט כי שוב לא התאפקתי לסתום את הפה שלי (כן אני יודעת שהחיים והמוות ביד הלשון. פאק איט) אבל היום, בצעד חסר תקדים החלטתי לנסות לתקשר עם המשטרה בפייסבוק בנושא.

כבר דיברתי שוטרים לא פעם בנושא הקנאביס, בניסיון להעביר אותם לצד “שלנו”. כשאתה מדבר איתם אחד על אחד הם מסכימים. לא אחד, לא שניים, הרבה יותר. הם מבינים את המשמעות הכלכלית של הרדיפה אחר צרכני הקנאביס, שרק הולכת וגוברת, כי כולם מבינים ששיקרו לנו מאז תחילת המאה הקודמת, ממניעים כלכליים וגזעניים, וכלל לא כשרים (אפרופו כשר, זה כשר ובתנ”ך זה נקרא “קנה בושם”).

אך השיחות עם השוטרים אף פעם לא היו פומביות. הם פחדו להביע את דעתם בנושא ולא יכולתי שלא להבין ולכבד את רצונם. אבל אם אתם בפייסבוק חבר’ה, פתחתם ערוץ דיבור ישיר עם העם וזה צעד מבורך וחשוב. חייבת לציין שבהתחלה אפילו פחדתי לעשות לייק לעמוד שלהם, אבל הוא התחיל לעניין אותי כי שמעתי שהוא מנוהל מאוד טוב ושהם מגיבים ופועלים ממש בזמן אמת, מנצלים את המדיום. אז עשיתי לייק, והבטחתי לעצמי להיות עוקבת ברטט (יעני לא מגיבה בעמוד, מקסימום משתפת ממנו אייטמים). זה שאני פראנואידית לא אומר שלא עוקבים אחרי, אבל שוב – פאק איט.

עד היום שמרתי את הבטחתי לעצמי, עד שבפיד שלי עלה האייטם הבא ממשטרת ישראל העמוד הרשמי :

אז כמו שאמרתי, לא הצלחתי להתאפק והייתי חיבת לשאול:

חיכיתי חיכיתי. ומי לא ענה? משטרה! בנתיים מישהו העיר על סדר העדיפויות של המשטרה, לא יכולתי שלא להסכים וזה גם לגמרי שווה ציטוט.

בסוף היום נואשתי. לקחתי בחזרה את המחמאות שנתתי למשטרה. הם לא באמת מגיבים לכל אחד. לא באמת אונליין. אני לא יודעת אם זו התעלמות או פשוט אף אחד לא טרח לעבור על התגובות.

מקווה שאולי הפוסט הזה יעורר אנשים להכנס לעמוד המשטרה בפייסבוק ולשאול שאלות. אם לאנונימוס הם מגיבים זה כנראה כי הם באו במסה. אז בואו גם אתם שוחרי לגליזציה, בואו ותראו להם שעל הגל הזה אנחנו עולים, בלי פוליטיקה ובלי אלימות (גם לא מילולית) הפעם לא נוותר. הפעם עושים לגליזציה.

0

420 4:20 4/20 four-twenty

כולם שואלים אותי תמיד – מה זה 420? מאיפה זה בא? ומה לעזאזל הקטע? החלטתי השנה לעשות סדר בנושא ולהסביר לכל דיכפין מה העיניין. ראשית […]

כולם שואלים אותי תמיד – מה זה 420? מאיפה זה בא? ומה לעזאזל הקטע? החלטתי השנה לעשות סדר בנושא ולהסביר לכל דיכפין מה העיניין. ראשית מדובר בחג או סוגשל יום הולדת בינלאומי לצמח הקאנביס הנחגג ב-20/4 (בלועזית נהוג לכתוב קודם את החודש ולאחר מכן את היום כך שזה בעצם ה-4/20), שנית 4:20 היא שעת הג’וינט הבינלאומית. אם שאלתם למה דווקא 420, התשובה תלויה בנשאל: אחד יגיד לך שזה מספר החומרים הפעילים בצמח, אחד יגיד לך שזה זמן התה בהולנד, אחד יגיד שזה קשור ליומולדת של היטלר, אחד יגיד שזה הקוד המשטרתי לעישון קנאביס ואחר יגיד לך שזה קשור לאיזה מספרים בשיר של בוב דילן.

כל זה לא נכון. המונח 420 נולד בשנת 1971 ע”י קבוצה שקראה לעצמה הוולדוס (כי קראו להם וולדו בשם פרטי או משפחה), אי שם בתיכון סאן רפאל בקליפורניה. המונח היה קוד מקוצר לזמן מפגש הקבוצה ליד פסל הקמפוס של לואי פסטר כדי לעשן קנאביס. תחילה הקוד נקרא “לואי 420″ ומתישהו נפטרו מה”לואי”. הם הפכו את ה-420 לקוד “הזמן להתמסטל”, והפיצו את השימוש בו בקרב בני דור שלם. הוולדוס מעולם לא שיערו את גודל ההצלחה של המונח שטבעו ובכלל לא חשבו על להפוך את ה-20 לאפריל ליום ההולדת של צמח הקנאביס כפי שנחגג היום בכל רחבי העולם.

אם שאלתם איך זה התפשט לכל העולם (ועוד בתקופה שבה לא היה אינטרנט) התשובה לכך טמונה בקשר של הוולדוס עם להקת הגרייטפול דאד. התמוטטות דור ההיפים בסן פרנסיסקו בסוף שנות ה-60 גרמו ללהקה להתרחק מהאיזור ולהתמקם על איזו גבעה בסמוך לבית הספר סאן רפאל. אבל זו לא היתה רק הקרבה הגיאוגרפית של הוולדוס ללהקה שחיברה בינהם – אהיבם של אחד הנערים ניהל את נכסי הנדל”ן של הלהקה ואחיו הגדול של אחר מהקבוצה ניהל את הלהקה והתיידד מאוד עם הבסיסט פיל לאש.

הוולדוס נהגו להסתובב עם הלהקה, להגיע לחזרות ולהתמסטל בזמן שהלהקה התאמנה להופעות. כל פעם שהעבירו ג’וינט בינהם, פנו הוולדוס אחד לשני בקריאת “היי, 420″. חברי הלהקה שהתרגלו לסלנג של הוולדוס, נשאו עימם את הבשורה בסיבובי ההופעות הרבים ברחבי העולם בשנות ה-70 וה-80. השיא היה כשמגזין ה”היי טיימס” נחשף למונח תוך כדי ראיון עם הלהקה, והשאר היסטוריה – עורך העיתון סטיב האגר, נדלק על ה-420 ודחף אותו בכל מקום אפשרי, הוא בנה כל פעילות “קנאביסית” סביב המספר הזה, בין אם היה שעה או תאריך. התפוצה הרחבה של מגזין ה”היי טיימס” הפכה את המונח לבינלאומי. עד אז הוא היה שייך רק לתרבות הגרייטפול דאד.

מתישהו בשנות ה-90 חלה תפנית נוספת כשהמגזין “היי טיימס” רכש את הדומיין http://420.com/ (ומאז נשאר בעיצוב ניינטיזי-הטמלי מזעזע). הוולדוס התחילו לשמוע אנשים משתמשים במונח מחוץ לסאן רפאל במקומות כמו פלורידה, אוהיו וקנדה, ואפילו נתקלו בגרפיטי של 420 בכל מיני פארקים והשמעות על מקורו של המונח החלו להתפשט (קוד המשטרה, שעת התה בהולנד וכו’). הם החליטו שהגיע הזמן להפגש עם החבר’ה מהמגזין וליישר את העיניינים.

האגר נפגש איתם וגילה לראשונה שלא מדובר בקוד משטרתי כפי שסבר. הם שאלו אותו אם אי פעם בדק אם אכן קיים איפשהו קוד משטרתי שנקרא 420, והוא השיב שלא. הוולדוס סיפרו לו על מנהגם ליד הפסל בתיכון ועל החיבור לגרייטפולד דאד. האגר שבדק את טענותיהם ואת ההוכחות שהציגוו בפניו הגיע למסקנה שהם דוברי אמת, שכן אף אחד אחר לא בא עם סיפור כל כך מפורט ומוסבר למונח.לכן הקרדיט ל-420 שייך לוולדוס ללא ספק.

הוולדוס אגב חצי מתבכיינים, חצי מתגאים שהם לא הרוויחו מהמונח שטבעו שום דבר. אבל הם בכל זאת מרוצים מההישג ומשוויצים על כך שחבריהם מספרים לאחרים שהם מכירים את אחד האנשים שהמציא את ה-420 האגדי. היום הוולדוס הם אנשי עסקים מצליחים, את ההתמסטלויות הם זנחו לטובת טיפוח הקריירה, והתנערו מהאהבה לצמח (כמה אירוני) ומזכירים שהם לא מעודדים עישון קנאביס וחושבים שמי שמעשן יותר מדי הוא דפוק בצורה כזאת או אחרת.

חג 420 שמח!

12

ביי ביי לפרוייקט המאגר הביומטרי

עושה רושם שניצחנו את שיט-רית. המאגר הביומטרי – ספק אם יוקם, כרגע לפי מקורות יודעי דבר הפרוייקט בהקפאה. עכשיו נשאר לנו רק לנצח את משרד הבריאות שמתנכל לחולים ומטרפד את הטיפול בקנאביס (כי אי אפשר לרשום על צמח פטנט, וזה כואב לחברות התרופות בכיס, שזה כמובן יותר חשוב למשרד הבריאות מכאבם של החולים אשר נאלצים להמשיך לסבול), ואפשר לומר שאנחנו מתקדמים אל עבר מדינה טיפטיפה יותר מתוקנת.

 no2biomad

היו”ר מאיר שטרית:
תעודת זהות ומרשם, זה לא מספיק?
הילה דוידוביץ:
לא. לפי התקנות זה לא מספיק.
היו”ר מאיר שטרית:
למה?
הילה דוידוביץ:
כי אנחנו רוצים שתי תעודות פלוס מרשם.
יהונתן קלינגר:
מה עם הדרישות שיהיו ביומטריות?
הילה דוידוביץ:
רגע. תכף נגיע לזה.
היו”ר מאיר שטרית:
אני לא רואה בעיה. כאשר תהיה תעודה ביומטרית, לא צריך את כל זה.
יהונתן קלינגר:
נכון.
הילה דוידוביץ:
המטרה של התקנות האלה היא מאחר שהיום יש בעיה בשטח. אנחנו מדברים כאן על תקנות שייתנו פתרון מיידי שקיים בשטח כבר ממחר. זאת אומרת, אנחנו מקבלים מדי יום טלפונים ופניות של מבקשים שנתקעים כי אין להם רשיון ואין להם דרכון, וזה לא מצב מופרך. היום הגורם המאשר שולח אותם להנפיק דרכון וזה אומר עוד עלות ועוד טרטור. חשבנו להקל על כל התהליך ויש הרבה מבקשים בעקבות הפרוייקט של רשות המסים. זאת המטרה.
היו”ר מאיר שטרית:
יש בארץ אנשי עסקים שאף פעם לא נוסעים לחוץ לארץ.
הילה דוידוביץ:
נכון.
יהונתן קלינגר:

אפשר להכניס איזשהו חריג מתוך הכנה לתעודה הביומטרית?
הילה דוידוביץ:
לא 
יהונתן קלינגר:
אפשר לומר שמי שיש לו תעודה ביומטרית, לא צריך מעבר לה.
היו”ר מאיר שטרית:
נכון.
הילה דוידוביץ:
אנחנו לא רוצים עכשיו להיכנס לעניין הזה של התעודה הביומטרית. קודם כל, 
יהונתן קלינגר:
אני לא מדבר על הגישה למאגר של הנתונים הביומטריים אלא אני מדבר על התעודה הביומטרית עצמה.
הילה דוידוביץ:
רצינו שקודם כל הפרוייקט הזה יצא לפועל ואז נחשוב ונבחן את העניין. צריך לערב כאן את משרד הפנים ועוד גורמים רלוונטיים. אנחנו לא רוצים להיכנס לשם בשלב זה. זה לא רלוונטי בשלב הנוכחי. 
יהונתן קלינגר:
יש מכרז, יש התחלה של פעולה.
הילה דוידוביץ:
אנחנו כרגע לא רוצים להיכנס לנושא הזה של התעודות הביומטריות. אנחנו רוצים למצוא פתרון מיידי מעכשיו ולא להיכנס לנושא התעודות הביומטריות. בבוא היום ניתן את הדעת על זה ונראה אם זה ראוי.

מתוך פרוטוקול מישיבת ועדת המדע והטכנולוגיה בנושא חוק חתימה אלקטרונית

ולמי שפיספס, מרינוצ’קה דיברה על בלוג השב”כ ברדיו 103fm (להכנס לקישור וללחוץ על פליי 🙂 )

8

וְדָוִד יְפֵה עֵינַיִם, הוּא רוֹעֶה בַּשּׁוֹשַׁנִים

חג שבועות מאז ומתמיד היה בעיניי חג של גבינות ותו לא. אני זוכרת שבילדות היינו הולכים לקיבוצים לראות את הביכורים אבל גם זה נפסק מתישהו. […]

חג שבועות מאז ומתמיד היה בעיניי חג של גבינות ותו לא. אני זוכרת שבילדות היינו הולכים לקיבוצים לראות את הביכורים אבל גם זה נפסק מתישהו. כל מה שנשא לי מהחג הזה זה עוגת גבינה ורצון עז לדיאטה. עד שעליתי לירושלים בערב שבועות ויצאתי לטייל בלילה בסמטאות העיר העתיקה. זה התחיל כשדודה שלי הזמינה אותנו לארוחה. אני לא זוכרת מתי עשינו אי פעם ארוחות חג בשבועות, אבל זו הייתה הזדמנות מצויינת בשבילי לתפוס שתי ציפורים במכה ולבקר את חברתי המתחזקת שעברה לירושלים לפני כמה שנים.

לא ידעתי עד כמה היא התחזקה. אנחנו בקשר של פה ושם, כי כל אחת וכיווני חייה היא. מאז שהיינו סטודנטיות עולזות עברו כמה שנים טובות. החיים כל כך דינמיים שאף אחת מאיתנו לא עוסקת כבר במה שלמדנו (עיצוב גרפי ותקשורת חזותית). יום לפני שהגענו אליה התוודעתי לעובדה שהיא שומרת שבת. קצת נלחצתי, לומר את האמת במיוחד כי הביקור היה יחד עם בנזוגי, ואנחנו, איך לומר זאת בעדינות – יהודים פוחזים, שהתבאסו שלא היה בשר בארחות החג… ואפילו לא מצליחים לקיים את כל עשרת הדברות.

איה הבטיחה לנו סיור לילי בסמטאות העיר העתיקה. העיר בה חצי מהמשפחה שלי גדלה וחיה מיזה דורות רבים. זו לא פעם ראשונה שאני מטיילת שם, סבא שלי היה לוקח אותי כשהייתי קטנה, אבל מה הבנתי אז. יצאנו חמושים בשכבות בגדים, רגליים והרבה סקרנות. בדרכנו לעיר העתיקה, חלפנו על פני גרפיטי’ז משעשעים (אותי לפחות) אז הייתי חייבת לתעד אותם.

אוויר הרים יבש כיין, רוחות בלי כיוונים...

אוויר הרים יבש כיין, רוחות בלי כיוונים...

למי שלא בקי בסלנג, השאלה “יש קטנה”? מתייחסת לרצון סטלני לבוף מעשר. יבש גם בבירה, והמצב קשה קשה. אולם בהמשך פגשנו בגרפיטי מושפע מחג הפסח, תקופה בה היובש אפילו לא נראה באופק. אני לא מצליחה להבין מה הקטע ואם יש בכלל משמעות או שזה סתם מישהו שעישן משהו טוב והצחיק את עצמו באותו רגע. אם יש לכם מושג מה הקטע אשמח לשמוע.

 

למה לעזוב את הכרפס? לא הבנתי אבל זה מקורי אני חייבת לציין

למה לעזוב את הכרפס? לא הבנתי אבל זה מקורי אני חייבת לציין

 

איה אמרה שנתחיל מהכותל כי יש תפילה שהיא רוצה לעשות. עברנו דרך שדרות ממילא, שדרת אבנים ירושלמיות, עם חנויות, אומנות, מגורים ואפילו מלון. מתוך השדרה נזקף ארמון המלך דוד, כאילו השדרה היא כמו רחם העוטף אותו בכל טוב, מגן עליו ומפאר אותו גם יחד. לרגע התנקתי מתחושת הזמן והמקום הרגשתי איך לאט לאט אני שוכחת שאני במדינה שלי. פסלים וציורים רבים מקשטים את השדרה. אנחנו נהנים מאומנות חינם ועוצרים ליד כל פיסת יצירה.

למטה עם כיוון השעון:

  • חתולים ממתכת – החיה האהובה עלי
  • תינוק שעשה לנו מוזר בלב כי לראות את הצורה שלו בחומר כזה נוקשה יוצרת סוגשל דיסונאנס
  • פסל של חצי כלב חפור בדשא – שעשע אותי לאללה
  • איש שמן שנראה לנו כאילו הוא עישן הרבה חטף מאנצ’יז רציני ועכשיו הוא נח
  •  ציור עם פסל של איש הזוי
  • קופסא עם כבשה מהנסיך הקטן ממנה משתלשלים חוטי צמר

מקסים! 

 

טעימה משדרות ממילא בירושלים

טעימה משדרות ממילא בירושלים

כמה דקות אחרי שיצאנו משדרות ממילא, ואחרי שעברנו כמה סמטאות אותנטיות של העיר העתיקה הגענו לכותל. בדרך קיבלנו הסבר על כל חסידות בכל חצר בעיר. בהגענו לרחבת הכותל התפצלנו – בנזוגי לעזרת גברים ואנחנו לעזרת נשים. אני לא זוכרת מתי ראיתי ריכוז כזה עצום של ג’ינג’יות במקום אחד. בדרך כלל איפה שלא אהיה, אני הג’ינג’ית המקורית הבודדה. הרגשתי קצת סוג של אובדן יחודיות כזה, שקשה לי להסביר.
 
בעודי מהרהרת על הכתומים שנטען שהם זן נכחד, אני קולטת אנשים הולכים ברוורס. “מה נסגר איתם? למה הם הולכים כמו מפגרים?” שאלתי את איה בתוריסטיות מדוברת. “אסור להפנות גב לכותל” היא ענתה לי והוציאה את ספר התפילה. ניסיתי לקרוא יחד איתה אבל הפונט היה כל כך קטן, ואני בלי משקפיים שחוץ מכתמים שחורים קטנים לא הצלחתי לקלוט כלום. אז המשכתי להסתכל על כול הנשים, הג’ינג’יות ואלה עם הפאות והכיסוי ראש. מנשקות את הספר, מזילות דמעה, זועקות “הושענה רבה”.
 
נפגשנו חזרה אחרי 20 דקות ושמנו פעמינו לעבר איזה אוהל. בדרך שוב עברנו בין הסמטאות הקסומות, עוברים בשניות מרובע לרובע ורואים את השינוי באבנים. עלינו לגגות הגליציה וצפינו ברובעי העיר ובהבדלים בין הגגות/כיפות שלהם. המשוננים הם הנוצרים, המעוגלים הם המוסלמים והארמנים חיים בגטו מבחירה שחומתו הגבוהה מסתירה אותם כאילו אין דבר מאחוריה. והיהודים? שום סממן בולט מדי. והכותל הצנוע, שבמציאות (ובגיל שאני טיפטיפה יותר ממטר ושייבה) מקבל פרופורציה, לא כזה גדול כמו בתמונות.

העיר-העתיקה

 
בדרכינו, איבדתי סופית את תחושת הזמן. אם הייתם אומרים לי שאני כרגע בימי המקרא, הייתי אוכלת את זה (חוץ מהעובדה שהיין הגיע מבקבוק ממוסחר). באוהל פגשנו הרבה מתחזקים. מיד רואים שכל אלה הגיעו לשם מבחירה, לאו דווקא אמונה אם תשאלו אותי. הגישו לנו מרק בשר מסיר עצום שעמד על גחלים לוחשות, פלטת שבת סטייל אקולוגיה עתיקה. לידנו ישבו במעגל חברות צעירים, שיכורים, וכן מיין, שרים עד צורחים בריפיט  “ודוד יפה עיניים, הוא רואה בשושנים”. גם דוד היה ג’ינג’י חשבתי, בעודי מתרחקת מהם אל עבר הדבר הכתום הבא – המדורה. שעה כלשהיא לפנות בוקר בהרי ירושלים, נאמר שהיה די קריר. הלכתי להפשיר.
 
פעם ראשונה ששמעתי שמאמינים לא ישנים בלילה של שבועות. זה התיקון שלנו, כך הסבירו לי על כוס תה שחוממה בפינג’ן בתוך המדורה ששמשה אותנו כמצית אלטרנטיבית (מותר לעשן ביום טוב, זה לא לגמרי שבת, אבל אסור להדליק מצית…). הסיבה לכך שאסור לישון היא הציפייה למה שלא ציפינו לו בהזדמנות הראשונה שניתנה לנו, ולכן עד היום אנו מצפים, ומצפים למחילה. כאשר קיבלנו את התורה לראשונה, שכחנו לכוון שעון מעורר בתודעה הלאומית שלנו. ולכן נהוג להיות ערים כל הלילה, גם אם אתה ילד, אישה בהריון או “סתם” תלמיד ישיבה. אם מישהו היה נרדם או עושה רושם שהוא בכיוון, היה מקבל שפריץ של מים. מתישהו התחלתי לנקר. הרגשתי כמו מישהי שאוכלת בפנים לאנשים שצמים, אז חתכנו הביתה.
 
כשהגענו גיליתי שכבר חמש בבוקר. זותומרת שגם עליתי לרגל וגם נשארתי ערה לקבלת התורה. אני את התיקון שלי כנראה עשיתי, ומשהו בחיי עומד להשתנות. רק בשורות טובות אנשים, מקווה שלא חטפתם רעלת גבינות מהחג.

23

מדינה בלי כיוון #יובש2010

“יש מצלמות? יופי. עכשיו איפה קופטיפש שאני אדפוק לו איזה ראסיה לפרצוף? נעשה לו נגחת-סנדק”. אבל לא דובים ולא יער, כאילו בטח שלא יער – […]

“יש מצלמות? יופי. עכשיו איפה קופטיפש שאני אדפוק לו איזה ראסיה לפרצוף? נעשה לו נגחת-סנדק”. אבל לא דובים ולא יער, כאילו בטח שלא יער – יבש עכשיו. ביובש כמו ביובש הענפים מתייבשים קודם ואז העלים מתים סופית. לא קופטיפש, לא אשיט ואפילו לא שכטל. אף אחד מהקודקודים לא היה. הנציגות היחידה שפגשתי בהפגנה הייתה מפורשי עלה ירוק לדורותיהם, בינהם שלומי סנדק, ברק ליבוביץ’ (הקורא רענן, אתה שמח? הוא פרש מהמפלגע. אמרתי לך שהוא בסדר או לא?) ורדה, ושיפחתכם הנאמנה. אולי היתה עוד נציגות, אני בכל אופן לא פגשתי בהם.

<strong><em>עם שלומי סנדק בהפגנה בעד הלגליזציה של הקנאביס</em></strong>

עם שלומי סנדק בהפגנה בעד הלגליזציה של הקנאביס

כפי שאתם רואים המצב עד כדי כך גרוע. זה כבר מזמן לא אופייני לפגוש אותי עם בקבוק אלכוהול, ועוד בצהריי היום. כבר כמה שבועות שהמצב בארץ קשה עבור צרכני הקנאביס. אין חשיש, אין גראס-ארץ-ישראלי-מצוי, ואפילו ההידרו נגמר. אבל הכי גרוע – הקנאביס הרפואי הולך ומתמעט והחולים בעלי האישור (כ-3000 איש) ישארו בקרוב ללא תרופות. אם תהיתם למה – הכל פוליטיקקה.

לפני כשלוש, אולי ארבע שנים היו עשרות בודדות של אנשים בכל מדינת ישראל שהיו בעלי אישור הזהב לעישון ו/או גידול. רוב החולים היו סופניים אז לגדל זו לא היתה ממש אופציה. דבר זה הוליד את חממות הגידול בארץ (אני כבר לא סגורה על אם יש שניים או שלושה כאלה, כי יש גם כאלה שנסגרו) ושתי עמותות עיקריות העוזרות לחולים המאושרים (תרתי משמע) הן בגידול והן בגילגול.

הבעיה – חוות הגידול בארץ הן סוגשל קומבינה/לא-קומבינה שאיכשהו, ואני ממש לא יודעת איך, הצליחו לעקוף ו/או למצוא איזו פירצה בחוק הנוקשה, הטיפשי וגם – המיותר, המאפשרת להם לגדל בדיסקרטיות מוחלטת תרופה מצלית חיים. אממה, בזמן האחרון חל גידול במספר האישורים לשימוש רפואי, וכיום הוא עומד על כ-3,000 איש, כאשר 2,000 מהם נוספו רק בשנתיים האחרונות. ההערכות הן שעד סוף השנה יהיו כבר 5,000 איש בעלי אישור רפואי חוקי למהדרין.

 
אם תהיתם לאן הכל נעלם – משטרת ישראל מצאה לעצמה תעסוקה סופסוף…

ההפגנה לא הייתה רק למען חולים המעשנים קנאביס. תכלס, לא כל החולים יכולים בכלל להפגין, ורוב המפגינים לדעתי בכלל לא בקטע הרפואי. מה שהוציא את סטלני ישראל לכיכר זה היובש, תחושת הסחיות האינסופית והקאמבק של החלומות. פתאום כולם מרגישים קצת צ’ה גווארה ולא איכפת להם שממש חם. היה שווה לבוא רק כדי לראות את התגובות של האנשים מהמכוניות שעברו שם ליד הכיכר, את ציפצופי הצופרים לאות הזדהות ואת שלל האנשים לבושי הירוק ומעוטרי הדפסים של עלי הקנאביס.

לא יודעת מה ההפגנה הזאת תעשה. את היובש היא בטוח לא תרטיב, אף אחד לא יפתח לנו את הגבול עם מצרים ועם לבנון, ולכן לגליזציה עכשיו היא דבר בילתי נמנע. אני מניחה שלפחות עוררנו את המודעות, לאלה שחיים בללה-לנד, ואם יהיה הערב אייטם על זה בחדשות, או ביום ראשון באיזה שער אחורי של הדבר הזה שעוטפים איתו דגים – אז עשינו את שלנו. בנתיים עלתה ברשת כתבה: עונת היובש בטמקא, ואם ראיתם עוד דברים – תלננקו לי בתגובות 🙂

כבר שבועיים זה ככה עם הטלפונים, עם כולם, עם אנשים שכבר שנים לא החלפת איתם מילה.

לפני סיום, הודעה שהתקבלה זה עתה מאולפני קשתהעונה החדשה של ” מה זה השטויות האלו” תשבור את כל שיאי הרייטינג ומי שלא יצחק מוזמן לעשן משהו.

ולסיום התחזית: הולך להיות חם ויבש.

שבת שלום ואם יש לכם בוף חירום לתרום לסופ”ש, סחבק תשמח מאוד 🙂



11

מה זה פה מזרח גרמניה?

את זה לא אני אמרתי. אלא תייר גרמני שיודע כנראה על מה הוא מדבר, כשפגש בשוטרי משטרת ישראל במסיבה שערכו לכבודו חבריו. למי שלא יודע – שוטרים יכולים לפרוץ לביתכם בכל עת, ללא צו בית משפט ולהפוך לכם את הבית, להשתמש נגדכם באלימות ולעשות כל העולה על רוחם. למה? כי החוק הוותיק מתקופת המנדט מותיר להם, אם יש להם חשד סביר. עכשיו תגדירו חשד סביר בבקשה?

בבועת העשן התל אביבית לא תמיד מאמינים לי כשאני מספרת להם שבצפון זו מדינה אחרת. בצפון יש קצב אחר לחיים, יש רמת מוסר שונה ויש שוטרים שנטפלים לאנשים ישרים סתם כי זה יותר קל. הכי קל. הרי להיכנס לשכונות הפשע האמיתיות הם לא יעזו. שמעתי שגם בצד השני של המדינה זה לא פחות גרוע והמשטרה שם מזכה את הדרום החם בשם “המערב הפרוע”. לא, לא של אנשים, של שוטרים.

לא הגיע הזמן שכבר יפסיקו לרדוף את מעשני החשיש? לא הגיע הזמן לשנות את חוק פקודת הסמים המסוכנים בישראל בה אין הבחנה בין סמים קלים לסמים קשים? זה לא קצת צביעות למכור אלכוהול וסיגריות, ולהתנהג למעשני החשיש כאילו הם מינימום אויב העם? לאהגיע הזמן לעצור את ביזבוז המשאבים משטרתיים כלכליים ואנושיים? כאשר בחוץ הפשע חוגג, האלימות גואה, הכביש הפך להיות זירת הרג, ובתי המשפט, כהרגלם, קורסים תחת הנטל…

225

אני חושבת, בלי שום קשר לדעתי על חשיש, שכל דבר שאדם עושה שלא פוגע בזולתו, זו בעיה שלו. אם הוא לא חגר את החגורה באוטו, הוא יכול לפגוע רק בעצמו. אז מה, אתם חושבים שזה בסדר להעניש אדם כזה? לעצור אותו בצורה משפילה, להושיב אותו בתא מעצר, לחקור אותו, לקחת לו טביעות אצבעות, דגימות די.אנ.איי ולצלם אותו למאגר המשטרתי, כל זה בגלל שהוא לא חגר חגורת בטיחות? זה לא הגיוני, נכון? אז למה מתייחסים ככה לצרכני החשיש?

l_01e4526d90bf411bb7e8587f4b52bacc

16

24 ימים. את זה עוד לא עשו!

לא רוצה לפול לקלישאה הזאת, אבל מה לעשות – תמונה שווה 1000 מילים.

פוסTמונות מהחודש האחרון – איפה הייתי, מה עשיתי, מה ראיתי.


הרשעות למלחמה בסמים לוקחת טרמפ על BMW
הבימה

קרא עוד »

62

יום ה-M

היום נחגג בעולם יום המריחואנה הבינלאומי.
ילדים יקרים, נחשו באיזו מדינה לא נחגג החג, בפעם הראשונה מיזה עשור?

קרא עוד »

232

ירוק מת


מהאתר של מוטי ארגמן

שאף אחד לא יעלב לי פה ויקרא לי “בעיה” או משהו כזה. בלי קשר לכלום ולאף אחד, אין לי כח לכתוב אבל הלחץ שלכם בסוף עובד. אז סיכום בחירות ככה בקטנה, זה סוגשל חובה מוסרית, כנראה, לסגור את הפרק הזה סופית, כי באמת שכבר כל הירוקת הזאת יצאה לי מכל החורים.

קרא עוד »

35

עלים תאומים

בקרוב יצא לאקרני האינטרנט הסרט “עלים תאומים”. הסרט צפוי להיות להיט היסטרי, משולב בהומור, עצב וכמובן דרמה קורעת לב, כיצד התפצלה ונהרסה מפלגה בישראל. בסרט משולבים קטעי וידאו ארכיוניים נדירים משנת 99 ואילך.

קרא עוד »