לחיי התחלות חדשות

כמו שהבטחתי: המשך מעללי בחצי שנת האבטלה

הגעתי למסקנה שיש לי איזה אישיו קארמתי עם בית מעריב, שם “בליתי” ימים כלילות בשלושת השבועות האחרונים. בפברואר 2006 הגעתי לשם לראשונה, כאשר המטה של מפלגת “עלה ירוק” מוקם קומה מתחת לנרג’ׁ(NRG) במקום המטה של מפלגת הבחילה הדמוקרטית של ברונפמן שהתפרקה. העברתי שם ימים שלמים ואפילו נשארתי לישון שם בשק”ש איזה שני לילות. באותה שנה ביולי החלה המלחמה. אני כבר עבדתי במעריב – ב”זמן חיפה”, ועקב הקטיושות העבירו את המערכת לבית מעריב. הצטרפנו למערכת “זמן תל אביב” שישבו באותה עת בקומה הראשונה, והכניסה למערכת הייתה מהחניון.

הפעם השלישית שבה הגעתי לבית מעריב הייתה בתחילת חודש אפריל, ביום הזיכרון לקורט קוביין (הלא הוא אבי הרוחני). בנזוגי היקר שעסק בתקופה האחרונה במלאכת שליחת קו”ח, ממש כמוני, זומן חודש לפני כן לפגישה עם מנהלת אחד המקומונים, אולם זו הייתה עסוקה וביקשה לדחות את הפגישה. מספר ימים לאחר מכן היא אמרה שלא מסתדר כרגע ואם אפשר לשמור את המספר שלו, כמובן שהוא השיב בחיוב.

בתחילת חודש אפריל היא התקשרה אליו והזמינה אותו לבוא שוב. בעודי יושבת בבית מחכה לשמוע מה קורה, בנזוגי מתקשר ואומר שמעבר למשרה המוצעת לו, הם מחפשים מישהו כפרילאנס לפרוייקט של עימוד קטלוג והעביר את המספר שלי לאותה מנהלת. גם הפעם באופן משעשע ביותר הגעתי לשבת במערכת של “זמן תל אביב” שבנתיים עלתה לקומה חמש ושודרגה במרפסת גג מאגניבה עם כיסאות גן ונוף אורבני.

לקראת סיום הפרוייקט, החלו חששות האבטלה לתפוס מקום מרכזי במוח שלי, שוב. אולם טלפון מפתיע יום לפני סיום הפרוייקט שינה את הכל – זומנתי לראיון עבודה במשרד פירסום, ולא סתם משרד פירסום אלה אחד המובילים. מי שמכיר אותי יודע כמה אני שולטת בכל עינייני הגרפיקה, אבל כשבאתי לשם, פתאום שכחתי דברים כל כך בסיסיים, שכמעט קמתי וברחתי משם מרוב בושה.

אבל הבושה – היא קטנה עלי, ופשוט באתי ואמרתי דוגרי – “סיימתי פרוייקט מטורף, הראש שלי עמוס ויש לי בלאק אאוט”. נשבעתי שאני בעלת קליטה מהירה, ולמזלי, זומנתי ליום ניסיון. ישבתי כמה שעות אותו ערב, וחפרתי את הפוטושופ בצורה שלא הייתה מביישת אף ארכיאולוג. הגעתי לשם כמה ימים לאחר מכן, נתנו לי כל מיני דברים לעשות, עדיין שיקשקתי ופחדתי שדפקתי הכל.

בחיי, אני לא זוכרת מתי פחדתי ככה בראיון עבודה. זה כנראה היה שילוב של פדיחת השיכחה, עם הפחד הזה של המחסור המטורף במקומות עבודה, במיוחד כאלה איכותיים, במיוחד שאין לי שום הכנסה כרגע ואין לי שום אופציות אחרות. בדיוק כשחשבתי שהינה אומרים לי “תשמעי את לא מתאימה לנו, ביי”, קראו לי לשיחה ואמרו לי שהתקבלתי!

התקשרתי נרגשת לבנזוגי לספר לו, והוא אמר שבדיוק זכה בארוחה זוגית במסעדת פירות ים. אז הלכנו לחגוג:


קוקי סנט ג’ק עם שרימפסים וקלמרי ברוטב שמנת… מומלץ בחום, מסעדת פורלין


סלמון אפוי בשום ושמנת על מצע ירקות מוקפצים

הרבה זמן לא התפנקתי ככה על אוכל, והשירות שם היה פשוט יוצא מן הכלל – פתחו לנו את הדלת, מזגו לנו שתיה, בין המנות קיבלנו כדור סורבה אשכולית אדומה בקאמפרי… פשוט תאווה לחך.

אז מחר אני מתחילה לעבוד, אתמול חתמנו על דירה חדשה (זה אומר ששלנו מתפנה – למתעניינים) ועוד שבועיים אנחנו עוברים. אז אם לא תשמעו ממני בתקופה הקרובה, אתם יכולים לבין למה 🙂

חג עצמאות שמייח!

________________________________________________________________
וכן, התחלתי לצנזר תגובות. לא יתקבלו יותר תגובות שקשורות בעלה ירוק רבתי!
לעומת זאת פתחתי דף במיוחד בשביל זה הנקרא זיוני שכל
שם תוכלו לכתוב על דברים לא קשורים כאוות נפשכם!

Facebook Comments

עלינו הגר