עליתי קומה

על ידי
הגר
– 7 באוגוסט 2007פורסם ב: כללי

לפני בערך חודש קיבלתי טלפון מפתיע. בדיוק באותה שניה גם קיבלתי הודעה מידיד שלי כך שהשם שראיתי שהטלפון צילצל היה שלו ולא של מי שהתקשר אלי. היה רעש גדול מסביב, ולא הבנתי כל כך איך לבחור הזה נהיה קול נשי עם מבטא אמריקאי. מתישהו כשהבנתי שלא מדובר בידיד שלי, ניסיתי לשאול עם מי אני מדברת אך לא הצלחתי לשמוע את השם. הצלחתי להגיד שנדבר מאוחר יותר וסיימו את השיחה.

הייתי באוטובוס בדרך לעבודה. הסתכלתי על השיחות הנכנסות ולהפתעתי הבנתי שדיברתי עם מישהו מהעבודה, כי מספר הטלפון היה עם הקידומת של האירגון. כשהגעתי לעבודה למשמרת בדסק, בדיוק סגרו את המוספים של ה-24 שעות והכלכלה, כך שישר נכנסתי לכל הבלאגן, עוד לפי שהספקתי להגיד שלום לכולם. מייד אחרי זה עלינו לאכול וכשירדנו התחילה כבר העבודה בדסק.

למחרת, ניסיתי לברר של מי המספר, בסוף הבנתי שזה של מישהי מהתמיכה של התוכנה שאנחנו עובדים איתה. חשבתי שאולי צריכים להעביר לי איזו הדרכה, והתקשרתי כדי להגיד לה שאני יכולה להסתדר לבד. לא כי אני סנובית חלילה, פשוט כי יש לי תפיסה די טובה לתוכנות, ואני מצליחה לשחות ישר בלי מצופים. אבל לא בזה היה מדובר. היא רצתה להציע לי משהו.

וכמו שאומרים – הסקרנות והחתולה, מייד פקחתי אוזן קשבת. דיברנו בטלפון, אחר כך דיברתי עם עוד מישהי מהמחלקה, אחרי כמה ימים, הגעתי לפגישה קצת יותר מעמיקה, ואחר כך לפגישה עם “הבוס”. כשהגענו ל”חלק האמנותי” (כמו שהגדיר אותו הבוס), דהיינו -דרישותיי, החלטתי שהפעם אני מבקשת בדיוק את מה שאני חושבת שמגיע לי. במיוחד לאור העובדה שהם פנו אלי. סיימנו את השיחה בלחיצת יד, ויצאתי משם עם סוד, אותו שמרתי בקושי רב ימים רבים.

מכיוון שמדובר בלעזוב את התפקיד אותו ביצעתי עד עתה היה חשוב לי מאוד שיהיה אישור מכח אדם למעבר שלי, שלא אשאיר חור במקומי ואדפוק את חבריי למשמרות. בכל פעם שישבנו בפינת עישון ודיברנו, עמד לי על קצה הלשון לספר להם על ההצעה שקיבלתי. היו כמה בודדים שזרקתי להם חצי עצם, אך לא רציתי להרחיב בדיבור. בנתיים, מסתבר שמחלקה נוספת רוצה אותי. האגו שלי קיבל זיקפה קשה, ואני המתנתי בשקט לתוצאות.

אתמול, בדיוק שנתיים ויומיים אחרי שסיימתי את לימודי, השתדרגתי לתפקיד שאפילו לא חלמתי עליו. בשבועות שקדמו להצעה, כבר חיכיתי בכיליון שיציעו לי להיות ראש דסק. יש לי מחלה כזאת – אני לא יכולה להיות ראש קטן, והעבודה שלי לאחרונה ניוונה לי את המוח. אני משתעממת מהר, מה לעשות… חיפשתי שינוי וקיבלתי הצעות מבחוץ, הצעות די יפות, אפילו מהחינמון של שלדון, אך לא רציתי לעזוב את ידיעות. עכשיו נראה שתפסתי את אלוהים בביצים, וכמו שאומרים – הסבלנות משתלמת.

אז עכשיו עליתי עוד שלב בבורגנות ועוד קומה בביניין, אני כבר לא עושה משמרות, עובדת כל יום בשעות קבועות, בסביבת הייטק צוננת וממוזגת, עם חלון במשרד ואנשים מקסימים, והכי חשוב – יש לנו קפה של טסטר צ’יוס וזה בהחלט הרבה יותר טוב מהקפוצ’ינו של המכונות שהתרגלתי לשתות כשהעניים התחילו להעצם.

ובנימה קפיטליסטית זו, רגע לפני שאני מוכרת את נשמתי לעבודה אני בהחלט חושבת על להפרד מפעילות ציבורית ולעשות לביתי. כי נראה לי שמה שהוציא לי את המיץ בסופו של דבר היה הכישלון של מאבק הסטודנטים, שמכרו אף הם את נשמתם לטובת ג’ובים במפלגה זו או אחרת.

gevara.jpg

Facebook Comments
תגיות: , ,

עלינו הגר