דבר דואר

באושר מאולץ נפרדתי משלוש מאות השקלים שהייתי חייבת לשם טוב. צילמתי את הצ’ק ההיסטורי, שרק אף אחד לא יבוא אלי אח”כ בטענות ודדתי לסניף הדואר הקרוב. חצי שעה בתור, מסתמסת עם קולגה במשבר*, תוהה למה יש שלט של “קופת אקספרס – עד 3 פריטים” על עמדה 4, כשהקצב שלה לא עולה על אלו מסביבה.

בכלל, אם כבר עושים קופת אקספרס שתהיה במאת מיועדת לדברים קטנים כמו- רק לשלוח דואר רשום. מה אנשים עושים בדואר? למה משלמים שם תשלומים? למה עומדים בתור? הרי יש היו מערכות ממחושבות באינטרנט ובטלפון. לעומת זאת, אני לא יכולה לשלוח מעטפה דרך האינטרנט או הטלפון, אז למה אין תור שהוא רק עבוד דברי דואר? בדואר?

לאחר ייבוש טוטאלי, גררתי את עצמי חזרה הביתה. זה היה יום כל כך חם ששמחתי שכמעט כל התוכניות שלי לאותו יום התבטלו. ישבתי כל היום מתחת למזגן, מצננת את המוח שלא יתאדה. כן אני יודעת שלא כתבתי הרבה זמן, והיו כמה אנשים שממש העירו על זה. זה נורא מחמיא, אבל כמו שאמרתי לחברה שלי היום, אין לי כוח. לפעמים זה קורה, שאין לי כח, לא כי אין על מה לכתוב… על הדסקטופ שלי יש דברים שרק מחכים שאני אכתוב עליהם.
כמו למשל, זה שגיליתי למה דילרים לא נותנים את הטלפון שלהם לאנשים חדשים בת”א

aharoni.jpg

עם מלשנים כאלה, אני בהחלט מבינה אותם.
__________________________
* בשבוע הבא פוסט מיוחד 🙂

Facebook Comments
תגיות: , ,

עלינו הגר