זיון שכל

על ידי
הגר
– 22 במרץ 2007פורסם ב: כללי

רק אתכם טרם שיתפתי בהתלבטות הקשה אשר פוקדת אותי מיזה חודש תמים. הציעו לי משהו. משהוא שיכול לקדם אותי בסולם מימוש והגשמת מטרותיי. משהו שיכול גם באותה מידה לשאוב אותי לנישה שאין לצאת ממנה למקומות אליהם אני מטפסת. אני נותנת לזה סיכוי של 50:50.
מה שבטוח, אני לא אפסיד. אם אני אקבל את ההצעה הזאת, שמעתה אמשיל אותה ל-דירה, הרי שיש בידי נכס.

אם לא אקח אותה, אני אמשיך לגור בשכירות, שזה לא כל כך נורא, נכון להיום. ואם אקח אותה יכוליות שזה יהיה בעורכיי, כי אין בהצעה זו מבחינתי דבר, פרט למדרגה בדרך ל… וזו דירה בקומת פרטר, אבל בבניין בו אני רוצה להיות. אך אני רוצה לעלות עד הגג. לצאת מארבעת הקירות נטולות החלונות, לשמש החמה והמלטפת, להדליק סיגריה, ולצפות מלמעלה בנוף האורבני המשתנה: נהרס למול כל שאיפת עשן ונבנה למול כל נשיפה, במהירות מחשבה-עד-עשייה של מאתיים קמ”ש.

19151276_M.jpg
מושיטים לך דירה, לא תקח? (צילום: ויז’ואל/פוטוס)

הפחד, הוא להתקע בקומת הפרטר, בלי הנוף ובלי השמש. וזה לא מתאים לי בכלל, ובטח שזה לא מחיר שאני הייתי רוצה לשלם רק בגלל כמיהתי לבניין הזה. ולמה אפשר להתקע בפרטר, אתם שואלים? כי כפי שסיפרתי לא פעם, הביקוש לנדל”ן בתל אביב עולה על ההיצע וגם על האיכות ביחס למחיר, וזה אבסורדי לחלוטין! זה לא מנהטן ולא אמסטרדם כאן, רבאק: תל אביב!
לפני ששוב אגלוש לעצבים הגדולים שיש לי כלפי עריית ת”א שלא משכילה לבלום את התופעה המחרידה שתגרום לכך שתוך כמה שנים, כל מי שיגור בעיר יהיו עסקנים, מילונרים ומאפיונרים, ואילו האספסוף יידחק לפריפרייה, שם הוא ימשיך להיות עני וייטיב עם גידולו האימתני של הפער בין השכבות החלשות והחזקות… וכמובן, אנחנו היפאים נדפק אחושילינג, כי אפילו לא נוכל להנות יותר מהבוהמה ההדוניסטית של העיר הגדולה, אליה אנחנו נמשכים כמו פרפר לאש, וזו תהה נחלתם הבלעדית של בעלי הממון.

בגלל זה אני מפחדת מהפרטר, כי להתקע שם בין יותר משנה עד לנצח, מפחיד אותי יותר מאשר להשאר באותו מקום בו אני נמצאת עכשיו. בשכירות בבניין. לא בבעלות.
לעומת זאת, יכוליות שאני מפספסת הזדמנות פז לדריסת רגל בבניין. מה אם פתאום הבעלבית ישתגע- יחליט שלא בא לא עלי יותר כשוכרת, כי הוא מעדיף להשכיר לצילי וגילי הבנות של דוד מדרגה שביעית שלו, נו זה… מה שמו… משה. או שבכלל הוא יחליט להצטרף לחגיגה ולהכפיל לי את שכר הדירה לסכום בו לא אוכל לעמוד בשל הנטו שלא יצמח כל כך למרות גידול הברוטו בשכרי? ואז בכלל אני אצא מהבניין. ואם, אם לתקופה המשולה לנצח, רק אשכיר שם דירה? כי מישהו ייתפוס את הפרטר, ולמשך שנים לא תהיה עוד דירה למכירה בבניין? וכל הכסף שיכול היה להיות משכנתא ילך על שכירות, ולא אצליח לחסוך בכדי שאוכל אי פעם לקנות דירה בבניין אותו חשקתי…?
מצד אחד, אם אתה בבניין, אז אתה בבניין. לא משנה באיזה קומה, אם בשכירות או בעלות. אתה שם וזה מה שקובע. ואולי בכלל, עוד לא הרבה זמן כבר תחמוד בניין אחר. מצד שני אתה כל כך רוצה את להיות בעלבית, או לפחות להנות מנוף לים שאתה יודע, שאם תקח את הפרטר, אולי לא תוכל בעתיד הקרוב לרכוש דירה עם נוף…

עד היום מקורביי ייעצו לי לחשוב בכובד ראש על הסיכון שאני לוקחת או לחילופין, לא ללכת על זה בכלל ולחכות שדירה אחרת תעמוד למכירה.
היום פעם ראשונה מישו, קרוב-רחוק, היה קול מאוד החלטי ואמר לי ללכת על הפרטר. הייתי מופתעת כמעה. מה פתאום, אחרי שכולם ייעצו לי ההפך (גם עם הסתייגויות) הוא כל כך נחרץ בעצתו? הריליישן שלנו הוא כמעט ורק מקצועי. לכן הוא היה אמור לשמש בתפקיד “הקול האובייקטיבי”. למרות שאני מאמינה ביושרו המקצועי, משהו פה היה לי מוזר.
אולי היה עצבני ורצה להפטר ממני ומשאלותיי הטורדניות? או שאולי זה מה שהוא חושב שאני אוכל אי פעם לקנות ושלעולם לא יהיה לי את ההון לדירה יוקרתית יותר? ואולי הוא בוחן אותי- מצפה שאקח את עצתו, או שמא מצפה שאמרוד בה? ואולי בכלל לא איכפת לו, ואולי הוא צודק? ואולי, אני נותנת לו חשיבות גדולה מידי?
אבל הכי מוזר, זה שאני אשכרה חושבת על זה. כי בפעם הראשונה שזו הוצעה לי, נשמעה לי כבדיחה. אח”כ חשבתי שיש לזה בניפיטס, ועכשיו אני בהתלבטות אמיתית. להמשיך להשכיר ולחכות? לקנות ולקחת סיכון של 50:50?

לא אני לא מחפשת לקנות דירה…כידוע לכם, בת”א כמו בת”א, קל לעשות אדפטציה על הכל, לכן החלטתי לחלוק איתכם רק את ה”מי” מבלי לחשוף את ה”מה”. אולי ההתאמה בין ה”דבר” לדירה אינה מושלמת, אבל היא משקפת נאמנה את הדילמה. ואני באמת לא יודעת להחליט… אני רק יודעת שהגג זו המטרה, אלא אם השמיים הם כבר לא באמת גבול…

_______________________________________________________________

נתנו לנו תרגיל בכיתה, למצוא ידיעות שהקשר בין כותרתם ומשנתם לבין תוכן הטקסט מקרי בהחלט. ניסיתי לתת פה סתם כותרת (טוב לא סתם, סתם צהובה) ובסוף זה הפך לנבואה שמגשימה את עצמה. אז סליחה על הזיון שכל… כותרת חלופית – במרחק נגיעה (הומאז’ לדרמה שהחזירה אותנו למציאות אחרי ההסחפות עם החלומות, עם היכולת להגשימם, אך יחדעםזאת המחיר הכבד, הפחדים, וההשתעבדות הדו צדדית).
ודי לזיוני השכל. ליל”ט

Facebook Comments
תגיות: ,

עלינו הגר