רבע טולה

עוד שעתיים, היומולדת שלי נגמר. קמתי היום בשלוש בצהריים, את הקפה שתיתי עם הסיגריה והוופלים במרפסת, כשסטרופל והשמש מארחים לי חברה. קיבלתי פרחים עם ברכות מרפיואל, הזמנתי סושי (בין טלפון לטלפון), ונכנסתי למקלחת.
הזמנתי כל כך הרבה אנשים למומולדת, ששכחתי לדאוג לעצמי לטרמפ… ברגליים נגררות, צעדתי לעבר המדאם, פותחת את הערב על הבר עם ג’ין וספרייט. הברמן, מודיע לי חגיגית שהגיעו שני משקאות חדשים לארץ והלשון שלי זוכה לתת ביקורת ראשונה בארץ הקודש.
סוג של ליקר דבש (המחקה את הלוגו של אפטרשוק בצורה עצבנית) ואניס דובדבנים. מכיוון שאני מתעבת דבש טעמתי רק את האניס דובדבנים. מרוכז מאוד, אבל מעניין. הוספתי אותו לג’ינימספרייט ויצא קוקטייל מגניב.
ראשונים הגיעו אירנה וחיים, אחריהם ערן (העז) ורד ואז אבא ויצחקי. בשלב הזה עברנו מהבר לחדר האחורי עם הספות… ואז הגיעה כל הג’מעה. היומולדת שלי התחלקה למשמרות- מעשר בלילה (לאלו שצריכים לקום בבוקר למחרת) ומאחת בלילה (לאלו שסיימו הרגע את העיתון של מחר).
במשמרת הראשונה הפתיעו אותי שניים שהגיעו, אחד היה לכמה ימים מזכ”ל בעלה ירוק, השני ראש סניף ת”א של המפלגה. מאז הבחירות (aka 28.3.07) לא התראינו. במשמרת השנייה הפתיע אותי ע’, שאמר לי אתמול: “אני מגיע מחר, זה בסדר?”, וכנגד כל הציפיות באמת הגיע… והיום לחש לי שהמתנה שלי בדרך מחו”ל ושאצטרך לחכות לה כמה ימים. את סוף הערב קינחתי בשיחת סיכום עם בני מערבבת את שאריות המשקאות של כולם… חבל על כל טיפה 🙂
מחר אני מתחילה ללמוד עיתונאות. את המרצה שלי, דודי גולדמן, כבר הפנתי לבלוג והספקתי להציע לו להגיש מועמדות לציפור הלאומית של מדינת ישראל, אחרי ששלח לי מייל מהמערכת ואמר שאין לו זמן לעבור בדסק להגיד שלום והוא חייב לעוף. אחרי הכל המתחרה שלו לתואר הציפור הלאומית (ע”פ מאיר שלו), הוא לא אחר מח”כ מרציאנו (ציפור שלא מצליחה לעוף) והסיכויים שלו לזכות בתואר, גבוהים ….
האור עולה, עוד שעה נגמר היום הראשון שלי בגיל 25. כן, זה שוק. זה הלם. זה גדול. מפחיד. לפעמים עוד מרגישה בת 16. לפעמים מעוכה כמו בת 40. מה שכן, אני יודעת זה לפחות עברת כברת דרך בלתי מבוטלת יחסית לזמן הקצר שלי על פני האדמה. וזו רק ההתחלה…

Facebook Comments
תגיות: ,

עלינו הגר